איתא ביומא יב, ב: תנו רבנן: אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו, שני - כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אלם בציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו. ואמרו חכמים: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי. ומודה רבי יוסי שאם עבר ועבד - עבודתו כשרה. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי יוסי וכו' וראה גם הוריות יב,ב, ומגילה ט,ב, וכן פסק הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג כר' יוסי, וכדביאר בכס"מ שם, ועיי"ש דגם לפי ר' יוסי דינו של כה"ג שעבר הוא, שנוהג בו כל האזהרות של כהן גדול שאסור באלמנה וכו', אבל אינו משמש לעבוד ככהן גדול משום איבה, וכן אינו יכול לעבוד ככהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין, ואפילו אם ירצה לעבוד ככהן הדיוט אינו יכול להוריד א"ע מקדושתו, וכדביאר בשדי חמד מערכת מ' כלל קצ"ד בסופו עיי"ש ובכ"מ1.

ועפ"ז יש לחקור מה יהי' דינם ומצבם של כל הני כהנים גדולים הכשרים ששימשו בבית ראשון ושני לע"ל כשיקומו בתחיית המתים, דהרי בכלל נקטינן דאדם הקם לתחי' בתחיית המתים יש לו אותם הדינים שהיו עליו לפני שמת, כי הוא אותו האדם, ומביאים ראי' לזה מסנהדרין צ, ב: "מנין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן", והיינו שזה יתקיים לע"ל, ואי נימא דהוה גברא אחרינא, היכי מתקיים קרא, הא קרא משתעי באהרן הכהן שהי' אז, אלא ע"כ דאותו גברא הוא2, (ונת' בזה בארוכה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' מ"ב וסי' נט-ס עיי"ש), ולפי"ז לכאורה י"ל שכן הוא בהני כהנים הגדולים שבעבר שכשיקומו בתחיית המתים יחול עליהם דין ד"כהן גדול שעבר", ונמצא שיהי' עליהם כל האזהרות של כה"ג כנ"ל, וכיון דקיימ"ל כר' יוסי לא ישמשו לא בתורת כה"ג משום איבה, ולא בתורת כהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין.

כה"ג משוח וכה"ג שנתרבה בבגדים

והנה איתא בירושלמי הוריות (פ"ג ה"א): "אמר ר' לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו א"ר מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יי' כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו אמר רבי אבון קדוש יהיה לך כביכול אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו" (הובא בכס"מ הל' סנהדרין פי"ז ה"ח, וכ"ה בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א), דמוכח מזה דמינוי כהן גדול הוא לעולם ולא שייך להעביר מגדולתו, וראה גם במשנה נזיר מז,א שקדושתו קדושת עולם.

והקשו המפרשים מזה על מה שכתבו התוס' ביומא שם (בד"ה כהן גדול) - בהא דהובא בגמ' שם (כנ"ל) דעת ר' יוסי בכהן שעבר - שאינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין- וז"ל: הקשה ר"י מדקאמר טעמא משום איבה מכלל דמן הדין ראוי להיות כהן גדול מדאורייתא אלא גזרו ביה רבנן משום איבה, ותימה אם כן מאי איצטריך לפרושי טעמא דכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו' תיפוק ליה מדילפינן מקרא בפרק שני דזבחים (דף יח.) דכהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה משום מחוסר בגדים וכו'? וי"ל דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה ובירושלמי דריש ליה מקרא, ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא.) דינאי מלכא אוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי וכו' עכ"ל, ביאור דבריהם: שהקשו דאפילו אם היינו אומרים דמורידין בקודש לא שייך לומר כן הכא, כיון דמדאורייתא ראוי להיות כהן גדול א"כ אם ירצה לעבוד בתורת כהן הדיוט הרי הוא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה, וא"כ למה לי טעמא דמעלין בקודש וכו'? ותירצו דאף שנתמנה להיות כהן גדול לעבוד תחת הראשון, הרי יש בידם גם לסלקו, במילא אי לאו הטעם דמעלין בקודש ואין מורידין היו יכולים להורידו ששוב יהי' כהן הדיוט ובמילא לא יהי' שום חסרון דמחוסר בגדים, ורק מחמת טעם זה דמעלין בקודש וכו' (דיליפינן לי' מקרא במנחות צט,א) אין מורידין אותו ונשאר בגדולתו, ולכן אינו יכול לעבוד בתורת כהן הדיוט, וראה בס' שיח יצחק שם שביאר כן, ובס' 'ראש יוסף' מגילה שם (בד"ה ולא) וראה בחי' הריטב"א שם שכ"כ, ועי' תוס' הרא"ש שם, ותוס' מגילה ט,ב, ד"ה ולא, וזבחים יח,א, בד"ה כהן גדול שכ"כ.

והקשו המפרשים דאיך כתבו התוס' שכהן גדול מסתלק בפה, ואי לאו הטעם משום מעלין בקודש ואין מורידין היו מורידין אותו לכהן הדיוט, הרי מבואר בירושלמי דמינוי כהן גדול הוא לעולם דמה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתי?

ותירץ בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' ה' ד"ה אמנם, (נדפס גם בחי' החת"ס השלם יומא שם) ובצפע"נ (ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה ד"ה במה שהוא מתמנה) שהרי יש ב' סוגי כהן גדול, אחד שנמשח בשמן המשחה, והב' שנתמנה ע"י ריבוי בגדים, -כגון בבית שני שלא הי' שמן המשחה הי' הכהן גדול מתמנה ע"י ריבוי בגדים וכמ"ש ברמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ח ופ"ד הי"ב- ודין זה שבירושלמי שקדושתו הוא קדושה עולמית קאי רק על כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, דבזה איירי קרא דנזר שמן משחת וגו', אבל בכהן גדול שנתמנה ע"י ריבוי בגדים שפיר אפשר לסלקו בפה דאין זה קדושה עולמית עיי"ש, וכ"כ בשו"ת דברי יציב חחו"מ סי' צ"ד, וראה בס' גבורת ארי יומא שם ד"ה ולא כהן הדיוט, ובס' יושר הורי הוריות י,א, ד"ה ולפי טעמים אלו ועוד בכ"מ, וזהו כהמבואר בלקוטי שיחות חכ"ה ע' 111, דמשיחה בשמן המשחה פועל ענין הנצחיות עיי"ש3.

משיחה שבעבר האם מועיל גם על לע"ל

והנה בתו"כ פ' צו פי"ח איתא: "זאת משחת אהרן ומשחת בניו ר' יהודא אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבוא ת"ל זאת וכו'" – היינו שהיו צריכים משיחה בשמן המשחה רק אז בחנוכת המשכן, אבל לא לע"ל כי עומדים בקדושתם במשיחה הראשונה ואי"צ משיחה אחרת, וכן איתא במדב"ר פ' נשא פי"ד,יג, "עדיין אני אומר שימשחו לע"ל ת"ל זאת אין נמשחין לע"ל", עיי"ש, וראה קרבן אהרן שם.

ולפי מה שנת' לעיל נראה לומר בנוגע ללע"ל, דכהנים גדולים אלו שנמשחו בשמן המשחה דמשיחה זו לא לא נפקע לעולם, לא יוכלו לעבוד אז גם בתורת כהן הדיוט, כיון שנתקדשו בקדושת הגוף להיות כה"ג, ויהי' נוהג בהם האזהרות של כה"ג, אבל כהנים גדולים אלו שלא נמשחו בשמן המשחה ונתמנו בריבוי בגדים י"ל דכשמתו דנפקע המינוי שלהם בדרך ממילא, א"כ י"ל דשוב לא שייך בהם הדין דמעלין בקודש ואין מורידין (וכמבואר לעיל בפירוש התוס' דיומא, דמצד הדין "דמעלין בקודש ואין מורידין" אין בי"ד מסלקין אותו מכהונה גדולה ולכן אינו יכול לעבוד בתורת כהן הדיוט, ומשמע דאם נסתלק כבר מכהונה גדולה שוב יכול להשתמש בכהן הדיוט4) ובמילא יוכלו לשמש בתורת כהן הדיוט, וכן נפקע מהם חיוב האזהרות של כהן גדול.

אבל לפי מ"ש הרמב"ן בסהמ"צ שרש שלישי בנוגע לאהרן ובניו לע"ל וז"ל: הנה סוברין כי לתחיית המתים יקדשו אהרן ובניו עצמן במילואים, לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת מיתה ויהיו אנשים מחודשים, ויצטרכו להתקדש כבראשונה, ויהיו המילואים האלה נוהגין בם וכו' עכ"ל5, הנה לפי שיטתו דסב"ל דלע"ל אכן יצטרכו למשיחה חדשה כי משיחתן הראשונה נתבטלה, י"ל דגם כה"ג אלו שנמשחו מקודם בשמן המשחה להיות כה"ג, יוכלו לעבוד בתורת כהן הדיוט וכו' כיון דלשיטתו נפקע מהם קדושת כהונה גדולה6.

הטעם דאיבה אם הוא מדאורייתא ואם שייך לע"ל

ולפי מה שנתבאר בגליון תתקט (ע"פ המבואר בלקו"ש חל"א פ' תצוה א' הערה 47 לגבי שמונה וחמשה איש נושא אפוד בד), דכיון דלע"ל לא יהי' לא קנאה ולא תחרות וכו' י"ל דלא שייך הטעם דאיבה, ונתבאר עפ"ז מ"ש הרד"ק והרשב"ץ וכו' שלע"ל יהיו אהרן ויחזקאל כה"ג עיי"ש, הנה לפי"ז לכאורה יוצא דשפיר יהיו מותרים -כה"ג שנמשחו בעבר- לשמש בתורת "כהנים גדולים", כיון דליכא טעם דאיבה - אבל נראה שזהו חידוש מיוחד הנלמד מקרא דיחזקאל (מג,יח-יט) שגם יחזקאל יהי' כהן גדול לע"ל, אבל זאת לכאורה לא מצינו שיהיו גם אחרים ישמשו בפועל בתורת כהנים גדולים.

ויש לבאר בזה יותר, דהנה הובא לעיל דברי התוס' ביומא שכתבו דמדקאמר טעמא דאיבה משמע שהוא רק גזרה דרבנן, וכ"כ רש"י שם בד"ה שם עבר ועבד: "דאמרו רבנן לא לישתמש משום איבה", ויש להקשות דהרי איתא בתו"כ פ' צו פ"ג: עה"פ ביום המשח אותו: "אותו, אין מושחים שני כהנים גדולים כאחד", וכן הוא בילק"ש שם רמז תפו ועוד, וכן הוא בירושלמי יומא פ"א ה"א: "אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר רבי יוחנן מפני איבה" (וכן הוא בירושלמי מגילה פ"א ה"י, והוריות פ"ג ה"ב), ומשמע מזה דהוה דינא דאורייתא ולמה כתבו התוס' דאינו אלא מדרבנן?

ועי' בס' שיח יצחק (יומא שם ברש"י ד"ה עבר) שתירץ דמדאורייתא רק ביום אחד אין מושחין ב' כהנים גדולים כאחד וכלשון הנ"ל "כאחד" דהיינו ביום אחד, אבל בזמנים חלוקים אף בעודם בחיים מה"ת עושין, ואתי רבנן וגזרו דאסור אפילו בזמנים חלוקים משום הטעם דאיבה, ופירש עפ"ז גם כוונת הירושלמי הנ"ל, דרבי יוחנן הוסיף לומר דאף דמאורייתא ליכא איסור כי אם ביום אחד, מ"מ אסור מדרבנן גם בזמנים חלוקים משום איבה עיי"ש, אבל כבר הקשו דלא משמע דמן התורה הוה האיסור רק ביום אחד דוקא, והא דקאמר הלשון "כאחד" היינו בחיי האחד וכן פי' בס' באר שבע הוריות יג,א, ד"ה משוח עיי"ש, גם קשה לפרש הירושלמי כדבריו דריו"ח בא להוסיף דין חדש מדרבנן אפילו בזמנים חלוקים, כי משמע שבא לפרש גוף הדין מדאורייתא, ועי' גם בספר יראים סימן תמז [דפוס ישן - שסד] שהביא לשון התו"כ: "אין מושחין שני כהנים גדולים", ולא הזכיר כלל הלשון "כאחד", וכהירושלמי הנ"ל.

ולכן יש לתרץ דמן התורה אסור למשוח כה"ג שני כל זמן שיש כהן גדול אחר שראוי לשמש בתפקידו, וריו"ח ביאר הטעם שבזה משום איבה וכ"כ בפי' הר"ש משאנץ בתו"כ שם, אבל אם אירע בו פסול והוצרכו למנות אחר תחתיו, שוב י"ל דמן התורה ליכא איסור להשני לשמש ביחד עם הראשון, כיון שכבר נתמנה בהיתר, כיון דמן התורה יש איסור רק למנות ביחד שנים הראויים, וע"ז גזרו רבנן דאפילו בכהאי גוונא שנתמנה בהיתר אינו יכול לשמש אח"כ בתורת כה"ג דגם בזה יש חשש איבה, (ורבי מאיר סב"ל דבכה"ג לא גזרו רבנן, וי"ל דלדידיה יש איסור רק למנות שנים ביחד כפי שהוא מדאורייתא אבל אם נתמנה בהיתר לא גזרו).

והנה בהא דפירש ריו"ח בירושלמי "טעמא דקרא" דאין מושחין שני כה"ג כחד משום איבה אף דקיימ"ל דלא דרשינן טעמא דקרא? י"ל בזה כמ"ש בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רנ"ד -לענין מצוות כתיבת ס"ת- דאע"ג דקיימ"ל דלא דרשינן טעמא דקרא, מ"מ היכי דנפק חומרא כי דרשינן טעמא דקרא אזלינן לחומרא ודרשינן טעמא דקרא לכו"ע, וכן האריך להוכיח בהרבה ראיות בשו"ת חסד לאברהם (תאומים) יו"ד סי' פ"ה דלכו"ע דרשינן טעמא דקרא להחמיר עיי"ש, ורק להקל לא דרשינן טעמא דקרא (וראה שד"ח מערכת ט' כלל טו).

ולפי"ז י"ל דבשלמא אי נימא דלע"ל לא יצטרכו למשיחה חדשה נמצא דאלו שכבר נמשחו מעיקרא בהיתר י"ל דלא יהי' עליהם שום איסור מן התורה לשמש בתורת כהונה גדולה, דאי משום חשש איבה הרי נת' די"ל דלע"ל לא יהי' שייך טעם זה, ויהיו מחוייבים גם באזהרות של כהן גדול, אבל אי נימא כהרמב"ן דלע"ל יצטרכו משיחה חדשה כי יהיו אנשים מחודשים, נמצא שהמינוי דמעיקרא כבר נתבטל ועכשיו צריכים למינוי חדש וא"כ הרי יש בזה איסור מדאורייתא למנות ב' כהנים גדולים כאחד, ואין לומר דכיון דאז לא יהי' הטעם דאיבה מותר, דהרי להקל לא דרשינן טעמא דקרא, ובמילא לא יהיו כהנים גדולים ויוכלו לשמש בתורת כהן הדיוט7.

עבודה בבכורות לע"ל

ב) ומענין לענין אודות כהונה לע"ל, ידוע מ"ש באוה"ח (בראשית מט,כח) וז"ל: ומה שאמר לראובן דברי קנטור, שם צוה את הברכה על דרך אומרם ז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא, ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו, לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא, והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש, כי מעלין בקודש ולא מורידין וכו' עכ"ל, היינו שכתב דלע"ל יחזרו הבכורות לשמש בעבודה, אבל גם הכהנים יעבדו עמם דמעלין בקודש ואין מורידין.

והעירוני ש"ב הרה"ת הנעלה וכו' אלחנן הכהן שי' ריבקין דבס' 'מאמרי אדמו"ר האמצעי' פ' מקץ (ע' ד"ש וע' שז) כתב בהדיא דלע"ל תהי' העבודה בבכורים דוקא ולא בכהנים עיי"ש הביאור בזה בארוכה, והוא חידוש גדול, וראה בזה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' מ"ג, ובס' פרדס יוסף החדש במדבר ג,מה, גם כתב שם אדמו"ר האמצעי בהדיא שהעבודה יהיו בבכורות שהם פטרי רחם ולא בבכור לאב, וזהו כמ"ש בהספר שם.