כתב בשו"ע המחבר (או"ח סי' קמ"ו סעי' ב'): "כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת, אסור לספר אפילו בד"ת.. ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, שרי. וכל זה אינו ענין לפרשת זכור (דברים כה, יז - יט) (יג) ופרשת פרה (במדבר יט, א - כב), שהם בעשרה מדאורייתא, שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא וכו'", ובסי' תרפ"ה סעי' ז' כתב: "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא, לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא".

והמקור לשיטה זו דפ' פרה הוא מדאורייתא הוא בתוס' ברכות יג,א, (בד"ה בלשון הקודש) וז"ל: וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור [ובדפוסים הראשונים כתוב גם] "ופ' פרה אדומה" (ועי' מהרש"ל שם)[1] וכן הוא בתוס' הרא"ש שם ובתוס' ר"י החסיד ותוס' ר"פ שם, ועי' גם בחי' הרשב"א שם (בד"ה לימא) שכתב "אלא א"כ יאמר רש"י ז"ל שתהא קריאת הפרשיות כגון פרשת פרה ופ' זכור וכיו"ב מן התורה" וכ"כ בחי' הריטב"א מגילה יז,ב, (בד"ה הא דאמרינן) וכ"כ בשו"ת תרומת הדשן סי' ק"ו: "ובתוס' הקצרות מברכות פ' שני פירש, דפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותן מן התורה", וראה ספר השיחות תשמ"ט ח"א פ' פרה ע' 341 הערה 2.

אלא שכבר תמהו רבים דמהו המקור לומר דפ' פרה הוה מדאורייתא? ובלשון המגן אברהם (סי' תרפ"ה): "לא ידענא היכא רמיזא"? וראה פר"ח סי' קמ"וס"ק ב ועוד, ובמחצית השקל ולבושי השרד שם.

משום זכירת מעשה העגל

ובשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' ר"ה) כתב ששמע טעם הגון, דבמעשה העגל כתיב זכור אל תשכח וגו', אלא שלא רצו חכמים לתקן קריאתה בציבור מטעם שכתב המג"א סי' ס' ס"ק ב' "מפני שהיא גנותן של ישראל" עיי"ש, משום הכי תיקנו פרשת פרה שהיא לכפר על מעשה העגל (כדהביא רש"י בפ' חוקת (יט,כב) דכל ענין פרה אדומה היא לכפר על מעשה העגל עיי"ש בכל פרט ובפרט) ובזה מקיים מצות עשה דאורייתא דזכירת מעשה העגל.

ועד"ז כתב המלבי"ם בס' ארצות החיים (סי' א' ארץ יהודא ס"ק ד') וז"ל: והנה במעשה העגל כתוב בו ג"כ זכור אל תשכח אשר הקצפת, ובתו"כ דריש ליה ג"כ שמצוה לאומרו בפה, וא"כ צ"ע אמאי לא תיקנו בו קריאת התורה? ועיין מג"א (שם) שכתב מפני שהיא גנותן של ישראל, ונראה שמטעם זה תקנו פרשת פרה, ובפסקי תוס' (פ"ק דברכות) והרשב"א בחידושיו שם כתבו שהוא מדאורייתא, והלח"מ (פ"ז דברכות) תמה עליהם למה יהיה מן התורה? ולפ"ז נראה דכיון דא"א לקרות מעשה העגל שהוא גנותן של ישראל, כמ"ש במגילה דף כ"ה, תקנו בעבורו פרשת פרה שכל מעשיה היה נגד מעשה העגל כמ"ש רש"י בפירוש התורה בשם רבי משה הדרשן עכ"ל עיי"ש עוד, הובא גם בס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' תרפ"ה, וכ"כ בשו"ת דובב מישרים ח"ב סו"ס מג, ובתורה תמימה במדבר יט, אות קכ"ה עיי"ש.

אבל לכאורה לפי"ז הי' צ"ל הלכה דבעת קריאת פ' פרה צריך לכוון אודות מעשה העגל כיון דזהו עיקר הזכירה ולא אשתמיט בשום מקום לומר כן? ועי' עוד בס' ערוך השלחן סי' תרפ"ה ס"ז שהביא מקור אחר, ובס' משך חכמה ריש פ' חוקת ועוד (הובא גם בס' 'מקראי קודש' פורים סי' ח').

טעם הרבה מהאחרונים משום דכתיב "לאמר"

ובס' עבודת ישראל (להמגיד מקוזניץ זצוק"ל) פ' פרה כתב וז"ל: וידבר ה' כו' זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר. נראה לפרש מלת "לאמר" מורה כדעת האומרים שפרשת פרה מדאורייתא, ולזה בא הרמז בתורה אשר צוה ה' לאמר שאפילו בזמן הזה, שאין לנו בית לעשות פרה לתיקונה צריך לקרות הפרשה ונשלמה פרים שפתינו ותהי' אמירת הפרשיות במקום עשיית הפרה וזהו לאמר עכ"ל.

וכ"כ החתם סופר בס' 'תורת משה' ר"פ חוקת וז"ל: אשר ציוה ה' לאמור דבר אל בנ'י. והלשון תמוה משאר פרשיות? אולי משמיענו זאת חוקת התורה שציוה ה' לאמר ולקרות הפרשה, ובזה מרומז שפ' פרה ג'כ דאורייתא לקרותה, כדאיתא הנוסחא בתוס' פ' שני דמגילה ובשו"ע או"ח סי' קמ"ו סעי' ב' וסי' תרפ"ה סעי' ז' וק"ל עכ"ל. וכ"כ בס' אגרא דכלה ר"פ חוקת בד"ה זאת, ובספרו מגיד תעלומה על מסכת ברכות ברא"ש פ"ז סי' כ', ובס' תורת חיים -תשובות רי"ח זוננפלד- סי' ק"ה ועוד בכ"מ. ובשו"ת דברי יציב חו"מ סי' נ"א אות י"ח, ובחאו"ח סי' רפ"ח אות ב' כתב וז"ל: ואולי דאתינן עלה ממקרא שכתוב (במדבר י'ט ב') זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו', ובאור החיים הק' למה הוצרך לומר מאמר זה עיי'ש, וי'ל שמכאן סמכו לפרשת פרה מן התורה ויהיה הפירוש אשר צוה ה' לאמר שיש מצוה באמירה עכ"ל, וכ"כ בשו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' תע"ו אות י"א: "ונלע"ד לדקדק מכפל הלשון דקרא דכתיב (חוקת פי"ט א-ב') וידבר ה' אל משה "לאמור" זאת חוקת התורה אשר צוה ה' "לאמור" דכפל שני פעמים לאמור לכן יש לפרש דה"ק זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור שהקב'ה צוה לאמור אותה הפרשה".

הכנה להקרבת ק"פ בשנה זו

אלא דהא גופא צריך ביאור למה נשתנה פ' פרה משאר הפרשיות שדוקא בזה יש מצות קריאה מן התורה?

ויתכן לומר דענין זה קשור בזה שאנו מאמינים ומצפים בכל יום שיבוא משיח צדקנו ויבנה ביהמ"ק וכו' ונוכל להקריב קרבן פסח [שהוא חיוב על כל אחד ואחד] עוד בשנה זו, לכן ציותה התורה (לפי דעות הנ"ל) לקרות פ' פרה בכדי שנדע הלכותיה להכין את עצמינו להיטהר, וההזאה הרי טעונה זמן וכו'.

ובפרט לפי דעת הסמ"ק במצוה א' שכתב: "לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות כדכתיב אנכי ה' אלקיך וגו' כו', ובזה תלוי מה שאמרו חכמים (שבת לא, א) ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה, והיכן כתוב מצוה זו? אלא שמע מינה בזה תלוי, [במצות אנכי ה' אלקיך] שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך כו'" כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלוקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם וכן יושיענו ברחמיו שנית כדכתיב ושב וקבצך וכו'" הרי דסב"ל דהענין דהצפיה להגאולה נכלל במצות עשה דאנכי ה"א וגו' וכ"כ בס' מאה שערים (ה,א) מבעל המחבר ספר הריקאנטי עיי"ש, גם הרמב"ם (הל' מלכים ריש פי"א) כתב וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו וכו', הרי דזהו מן התורה.

ואולי אפשר להוסיף בזה גם מה שמבואר בלקוטי שיחות חכ"ח פ' חוקת א' אודות דברי הרמב"ם בהל' פרה אדומה ספ"ג: "והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר" שענין הגאולה קשור במיוחד להל' פרה אדומה, כיון שיש מצוה תמידית שהאפר יהי' מוצנע "למשמרת" (עיי"ש בארוכה ובחט"ז ע' 304) נמצא שמצות פרה אדומה "תובעת" שגילוי המשיח יהי' יותר מהר, כדי שיהי' אפשר לעשות את אפר הפרה, כיון שכל רגע ורגע שאין אפר פרה בשום מקום שבו נמצאים בנ"י ומשמרים אותה, חסר בשלימות קיום הציווי שצריך להיות תמיד אפר פרה למשמרת עיי"ש בארוכה, נמצא שענין הצפיה הוא גם מצד המצוה דפרה אדומה עצמה וקשורים זה בזה.