א. בס' העיקרים (מאמר ד' פל"א) מביא ראי' לשי' הרמב"ם דעוה"ב הוא עולם הנשמות (ג"ע) ולא עולם התחי', מנוסח התפלה דש"ק: "אין ערוך לך ה"א בעוה"ז, ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב, אפס בלתך גואלנו לימוה"מ, ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ." דאי כשי' הרמב"ן דעוה"ב הוא עולם התחי', קשה, למה הזכיר עוה"ב מיד אחר עוה"ז, הלא עוה"ב הוא סוף השכר שבא באחרונה.[10] וע"כ כשי' הרמב"ם דעוה"ב הוא עולם הנשמות הבא לאדם מיד אחר המות.[11]

וע' בס' עבוה"ק (חלק העבודה פמ"א) שהגין בעד הרמב"ן, ומתרץ דבאמת זה שמזכיר עוה"ב מיד אחר עוה"ז אינו כפי הסדר, אבל אעפ"כ מזכירו בסמיכות לעוה"ז מג' טעמים: א) כי עוה"ב הוא תכלית השכר דעבודת האדם בעוה"ז לזה סמך עוה"ב לעוה"ז. ב) לרמז כי כמו שעוה"ז הוא נשמה בגוף כן יהי' עוה"ב, דלא כשי' הרמב"ם. ג) כי תכלית הכוונה מלכתחילה (לולא חטא אה"ר) היתה שהאדם יחי' לעולם, וזה יתקיים בעוה"ב, ולזה סמך עוה"ב לעוה"ז לומר דמה שחסר בזה יושלם בזה.

[לכאו' יש להוסיף עוד קושיא, והוא, דלשי' הרמב"ן עוה"ב ותחה"מ היינו הך, ולמה מחלקם לשנים? וי"ל בב' אופנים א) ע"פ פשוט י"ל דמ"ש כאן "ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ" אין הכוונה לעולם התחי' כ"א לעצם הנס דתחית המתים, ומ"ש "ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב" הכוונה לעולם שאחר תחה"מ. ב) עוי"ל עפמ"ש בס' העיקרים שם בשם הרא"ה תלמיד הרמב"ן, דבעולם התחי' גופא יהיו ב' תקופות. תקופה א' שיאכלו וישתו וכל אבר יפעל פעולתו, ואח"כ כשישיג כ"א תכלית שלימותו, יתעלו למדריגת אליהו הנביא ומשה רבינו שלא יצטרכו לאכול כו' כי יזדככו הגופות וע"ז אמרז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו'.[12] (ועייג"כ בעבוה"ק שם פמ"ג שכתב כן בקיצור, ועייג"כ עד"ז בשו"ת הרדב"ז סי' תתלט בביאור דברי רש"י (סנהדרין צב ע"א ד"ה שעתיד) "עד שישובו ויחיו לע"ל.") ועפ"ז י"ל דזהו מה שמחלק תחה"מ ועוה"ב לשנים, דהכוונה הוא לב' תקופות הנ"ל.]

ולהעיר, דבמאמרי אדמו"ר הרש"ב מבואר באופן אחר מכפי שמבואר בס' עבוה"ק, וז"ל במאמר ד"ה אין ערוך לך (שנדפס בסה"מ תרנ"ב ותרנ"ד) בתחלתו: "י"ל דחשיב סדר ומדריגות בעולמות עוה"ז ועוה"ב והיינו ג"ע וימוהמ"ש ותחה"מ וחשיב פרטי מדריגות בשבח אוא"ס" וכו' (וכ"כ בכ"מ, לדוגמא ראה סה"מ תרנ"ז ע' רנב, המשך תער"ב ח"א ע' תקסה וח"ב ע' תשע"ו, ועוד.)

ואע"פ שחסידות מכריעה כדעת הרמב"ן כידוע (ראה דרמ"צ יד,ב), שלשיטתו עוה"ב הוא תחה"מ ולא ג"ע, צ"ל כמ"ש באג"ק ח"ב ע' צב "ג"ע ועולם התחי' שניהם נקראים בשם עוה"ב, וזה גרם לכמה טעיות." ועפ"ז מתורצות כל השאלות דלעיל ברווח, דארבעה הזמנים הם אכן כפי הסדר, ועוה"ב ותחה"מ הם שני ענינים שונים.[13]

(ולהעיר עוד מפי' האבודרהם ע"ז (בפירושו לסדר שחרית של שבת) "ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב דהיינו לעת"ל, ואמר מלכנו ע"ש והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד שלא יהי' שם אלוקה זולתו", והובא ונתבאר בסה"מ תשי"א ע' רצו וע' 144.)

*לע"נ) התמים היקר יוסף ע"ה ב"ר נחמן דובער שליט"א קריימאן.

[10]) וע"ש דלכאו' שואל עוד שאלה על הרמב"ן דלדידי' נמצא שלא נזכר כלל בתפילה זו השכר דג"ע. אבל בעבוה"ק דלקמן לא ברור אם מתרץ גם שאלה זו, ע"ש. ועצ"ע.

[11]) וע"ש דמשמע דהעיקרים מפרש מ"ש "ואין דומה לך לתחה"מ" דקאי על עולם הנשמות שאחר תחה"מ. וי"ל דהא דמפרש כן (ולא פירש כפשוטו דקאי על תחה"מ עצמו) הוא, דמכיון דנוסח התפילה מסתיים בזה, מסתבר דקאי על התקופה האחרונה שבה יהא תכלית השכר.

ולהעיר דלכאו' יש סתירה בדברי העיקרים, דבתחלה כותב "נראה שארבעה זמנים חלוקים זמ"ז הם לקבול השכר, והם העוה"ז, והעוה"ב אחרי המות אם קודם תחה"מ אם אחר תחה"מ, וימוה"מ, ותחה"מ." וממשיך "ומה שנזכר בתפלת יוצר של שבת ארבעה לשונות מחלפים לקבול השכר, יראה שהם ארבעה מיני שכר על דרך שכתבנו" וממשיך לבאר דתחה"מ קאי על העוה"ב שאחר תחה"מ, שלכאורה אי"ז מתאים לארבעה מיני השכר שכתב תחלה. ואולי זהו הדיוק במ"ש "על דרך שכתבנו", שזהו לא אותו הדבר ממש.

[12]) וי"ל מקור לזה בדברי הרמב"ן בשער הגמול: א) בע' ש"ה (בהוצאת הרב שעוועל) מתרץ הרמב"ן קושיית הרמב"ם דמכיון דעוה"ב אין בו אכו"ש אם יהי' בו גוף נמצא שהוא לבטלה, וז"ל "והנה התשובה לכ"ז, כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחה"מ לצורך השימושים הנזכרים, ואין הקב"ה רוצה בבטולה אחר כן", ולכאו' א"מ דהלא העוה"ב אין בו אכו"ש ומהו הכוונה במ"ש "כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחה"מ לצורך השימושים הנזכרים"? וי"ל הכוונה, דמכיון שבתקופה הראשונה דתחה"מ יהי' בו אכו"ש, לא יתבטל הגוף גם בתקופה השני' שבו לא יהי' אכו"ש. ב) בסוף דבריו (ע' שי"א) וז"ל "דעת הרב רבי משה ז"ל שנותנת קצבה לזמן התחי' ומחזיר הכל לעולם הנשמות . . ואנחנו מקיימים אנשי התחי' לעדי עד מימות תחה"מ לעוה"ב שהוא עולם שכולו ארוך" משמע דימות תחה"מ ועוה"ב הם ב' זמנים שונים.

אלא דצע"ק דבע' ש"ו כותב הרמב"ן " . . ואחרי כן יבואו ימי המשיח והוא מכלל העוה"ז, ובסופן יהא הדין ותחה"מ שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העוה"ב שבו ישוב הגוף כמו הנפש", דמשמע דתחה"מ עצמו הוא עוה"ב. וצ"ל דכאן מדבר בכללות, דכללות עולם התחי' הוא העוה"ב, אף דבפרטיות הם ב' זמנים.

[13]) וי"ל דפי' זה א"ש עוד יותר מפי' העיקרים, דלפי' העיקרים נמצא דאינו מסיים בתכלית השכר כ"א בתחה"מ, או שנצטרך לפרש (וכפי שאכן משמע מדבריו כנ"ל הערה 2) דאין הכוונה לתחה"מ עצמו אלא לעולם הנשמות שאחר תחה"מ. משא"כ לפי' כ"ק אדמו"ר הרש"ב דהכל א"ש.