פלוגתא בין רש"י להראב"ד בפירוש צוואת ר' ינאי

א. במסכת נדה[1] אמר להו ר' ינאי לבניו: בני, אל תקברוני לא בכלים שחורים ולא בכלים לבנים. שחורים, שמא אזכה ואהי' כאבל בין החתנים. לבנים, שמא לא אזכה ואהי' כחתן בין האבלים. אלא בכלים האוליירין הבאים ממדינות הים[2]. ופירש"י: שמא אזכה לגן עדן והצדיקים מלובשים לבנים. ובמקו"א בפירש"י[3] : שמא לא אזכה ואשב בין אותן שנדונין בגיהנם שדומין לשולי קדירה. והיינו, ר' ינאי ביקש בצוואתו מבניו שלא לקוברו בתכריכין שחורים או לבנים מפני שחשש לדינו שבג"ע, עולם הנשמות[4] בלא גופים.

אבל הראב"ד פירש את צוואת ר' ינאי גבי תחה"מ[5] וז"ל: וכן היו מצוין לבניהם אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה..וכל אלה מוכיחים כי בגווייתם הן עומדין חיים, עכ"ל. והיינו, דפירש דקאי לענין דינו שלאחר תחה"מ לנשמות בגופים.

וצריך להבין:

בהשקפה ראשונה יש לתמוה על פירוש הראב"ד: איך יכול הי' ר' ינאי לומר על עצמו שמא לא אזכה בנוגע לתחה"מ?

בשלמא לפירש"י דקאי על ג"ע, הרי שמא מצד ענוותו וצדקתו של ר' ינאי אמר על עצמו שמא לא אזכה לג"ע, ועד"ז אמר רבן יוחנן בן זכאי על; עצמו[6] וכר' יוחנן להיותו מנהיג הדור כמארז"ל[7] עד דאתא אילפא מליך רבי יוחנן (מינוהו ראש ישיבה עליהן) ושמא הי' דואג פן יהי' נתפס בעוון אחרים[8] וכ"פ הרא"ש באורחות חיים שלו[9], דהוא מעלה לחשוש ולזכור תמיד את יום המות, וכן אמר רבה לאביי:[10] כגון אנו בינוני, דתנו רבנן[11]: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. וכן מבואר, דבג"ע כתיב מי יעלה בהר הוי' גו' נקי כפים ובר לבב גו', שישנם כמה תנאים בכדי לזכות לג"ע ואפילו לגעה"ת[12].

אך לפירוש הראב"ד אינו מובן לכאורה, דמפרש גבי תחה"מ, הנה איתא במשנה[13] כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וידוע[14] דפירוש עוה"ב במשנה זו הוא עולם התחי', וכדמוכח[15] מהמשך המשנה: ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחה"מ מן התורה, מדה כנגד מדה[16].

וא"כ, איך ר' ינאי אמר על עצמו שמא לא אזכה בנוגע לתחה"מ? ובודאי אינו נמנה על אותם שמנו חכמים שלא יקומו, ונמצא דלכאורה פירוש הראב"ד עומד ח"ו בסתירה למשנה מפורשת דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב?

גם לרשעים תהי' תקומה בתחה"מ

ב. ויובן בהקדמת הביאור בהמדרש[17] דר' יוחנן כשהי' מסתלק מן העולם אמר לאותן שהיו צריכין להטפל בו[18]: קיברו אותי בכלים צבועים דבריקא לא לבנים ולא שחורים שאם עמדתי בין הצדיקים לא נבוש ואם עמדתי בין הרשעים לא נכלם. וכ"ה בירושלמי[19]: רבי יוחנן מפקד מלבשוני ביריריקא [בורידיקא] לא חיוורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקייא לא גבהת אין קימת ביני רשיעיא לא גבהת.

וידוע דאיתא בתלמוד פלוגתא בין ר' יהודה לחכמים[20] בנוגע לבגדי הקמים בתחה"מ: דר"י ס"ל דעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן מחיים וחכמים ס"ל כר' נתן[21] דכסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו לע"ל: דרבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם..ורבי חזקיה מוסיף: אל תרבו עלי תכריכין (פני משה: שלא להרבות הרימה)..מילתא אמרין: בסדין אחד נקבר רבי. דרבי אמר: לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי. (פני משה: ולפיכך לא ציוה שילבישוהו כהוגן, כלומר כמו שיהי' הנס בתחי' ובבנין הגופות כך יהי' בלבושים שלו) ורבנין אמרין: כמה דבר אינש אזיל הוא אתי.

וכן א'ר חייא[22] בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק'ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה. וכ"כ התוס[23] דאיתא בזה מחלוקת, וז"ל: משמע בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן משמע מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים. עכ"ל.

ופירש העץ יוסף בהמדרש שם דס"ל לר' יוחנן כמ"ד כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו ור' יוחנן הסתפק אם יעמוד בתחי' עם הצדיקים או עם הרשעים.

והנה הטור וב"י[24] כתבו: תניא ר' נתן אומר[25] כסות היורדת עם המת עולה עמו לע"ל בתחה"מ[26]. על כן צוה ר' ינאי לבניו לא תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים.

ומכאן נראה דניתן ללמוד ולהקיש מהביאור בצוואתו של רי יוחנן לצוואת רי ינאי[27]. שכן, ר' יוחנן הי' תלמיד מובהק של ר' ינאי, כמש"כ הרמב"ם[28] דר' יוחנן הי' תלמיד לר' ינאי וקיבל ממנו תורה. וכן סבר גם הוא כדעת ר' נתן, דכסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו לע"ל ועל כן מובן מדוע גם בצוואתו נהג ר' יוחנן אחרי ר' ינאי רבו.

ומפורש בעץ יוסף שם דגם לרשעים תהי' תקומה בתחה"מ, שכתב ואם עמדתי בין הרשעים לא נכלם. וכן כתב הפרישה על הטור להדיא וז"ל:[29] נראה דה"ט דלעתיד גם הרשעים יעמדו ויחיו וכמש"כ[30] ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם[31] עכ"ל.

וכ"פ הרמב"ם[32] שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אע"פ שחטאו כו'.ובפרט שנפרעים ממנו לאחר מיתה, שהפרעון מצילו ומועיל לו, וכמרז"ל[33]: סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה (דיש לו כפרה בכך). ועוד[34], דקרא ויצאו וראו גו'[35] ואשם לא תכבה[36] קאי בפושעי אוה"ע, אבל פושעי ישראל מיחייבו רק ההוא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומפיק להו (היינו שפוסק דינם) והיא תועלת תפלת אאע"ה כו' והראה לו הקב"ה גיהנם ושעבוד מלכיות כדי שעל ידם יצורפו ויתלבנו כל האובדים האלו כו' כי לא כלו רחמיו על כל היצור[37]. הנה על זה הוא ענין הגלות, כמארז"ל[38] שאברהם אבינו בחר את ענין הגלות במקום הגיהנם, דכשם שענינו של גיהנום הוא לצרף ולזכך את הנשמה, שהרי הוא רק מירוק נפשו, כמו כור הברזל[39] המברר ומצרף את הכסף מן הסיגים שבו וכו'.

וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן[40]. וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה, לכל אחד ואחד כראוי לו לפי מעשיו ומדרגתו מוכרח הוא לסבול יסורים כ"כ לפי ערך כו'. אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי[41]. וקודם שיזכו לתחה"מ יצטרפו ויתלבנו ויוטהרו מעונם עד שיהיו במעלת צדיקים, ורק אז ירשו ארץ.

ולפי זה נמצא דגם פירוש הראב"ד לצוואת ר' ינאי אינו בסתירה ח"ו למשנה המפורשת דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, אלא שהסתפק אם יעמוד (מיד) עם הצדיקים או (לאחר זמן) עם הרשעים.

ועוד חזון למועד.