שייכות ביהמ"ק השלישי לנחושת וברזל

בקונ' משיחות עשרה בטבת ושפ' ויחי תשנ"ב (נדפס בסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 233 ואילך) וזלה"ק בס"ד: ". . איתא במדרש ש"זהב כסף ונחושת" הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב ~ "זהב זה אברהם . . כסף זה יצחק . . ונחושת זה יעקב". וע"פ הידוע שג' בתי מקדשות הם כנגד אברהם יצחק ויעקב . . יש לומר, שזהב כסף ונחושת הם כנגד ג' בתי המקדשות . . נחושת כנגד בית שלישי . . כנגד יעקב.

ויש להוסיף, ש"נחושת" רומז גם על המעמד ומצב דזמן הגלות (לאחרי חורבן בית שני), ואילו השלימות דביהמ"ק השלישי מרומז ב(. .)השלימות ד"ברזל" דקדושה . . זהב כסף ונחושת הם בסדר דמלמעלה למטה ~ שזהב הוא המשובח ביותר, כסף הוא למטה מזהב, ונחושת למטה גם מכסף. ומרומז גם בהר"ת שלהם: "זהב", ר"ת "זה הנותן בריא", "כסף", ר"ת "כשיש סכנת פחד", ו"נחושת", ר"ת "נתינת חולה שאמר תנו".

ועפ"ז י"ל . . "נחושת" (שלמטה מזהב וכסף) מורה על המעמד ומצב דזמן הגלות, שבגלל החסרון דביהמ"ק נעשים בנו במעמד ומצב של "חולה שאמר תנו", שזוהי הבקשה והדרישה מהקב"ה ליתן (. .) את ביהמ"ק השלישי . . ויש לומר, שמעלת הנצחיות דביהמ"ק השלישי . . מרומזת בהחוזק והתוקף ד"ברזל" דקדושה". עכלה"ק.

והיוצא מדבריו לכאו' שאפשר לפרש ~ ע"פ דברי המדרש ~ שביהמ"ק השלישי שייך לנחושת ~ ואפשר להוסיף ולפרש באו"א, שנחושת שייך לזמן הגלות, וברזל שייך לביהמ"ק השלישי, וכפי שמאריך אח"כ בס"ה ~ ס"ו שייכות "ברזל", שמרמז על האמהות והשפחות, לביהמ"ק השלישי ותוקפו ונצחיותו.

אמנם לפ"ז אי"מ כלל: מכיון שהפי' שבו מאריך וזו היא מטרתו הוא הפי' הב', שנחושת קאי על זמן הגלות וברזל על ביהמ"ק הג', למה מתחיל עם הראי' ממדרש שנחושת הוא כנגד ביהמ"ק השלישי? הוה לי' להתחיל מיד עם פירושו העיקרי, והנוגע כאן!

וביותר אי"מ מהלך השקו"ט בשיחה, שנראה כאילו דברי המדרש מסייעים כאן בעניננו ~ ולכאו' זו רק "ראי' לסתור"! מהמדרש מוכח שנחושת כנגד ביהמ"ק הג' והוא מפרש שכנגד זמן הגלות, ובכל זאת כשבא ומפרש את הפי' הב', אינו אומר זאת בסגנון של דחי' של הפירוש הא', אלא "ויש להוסיף"?!

ויובן ובהקדים עוד נקודה שצ"ב, כ"ק אדמו"ר מבאר בפירוש הב' שנחושת הוא כנגד זמן הגלות, ולכן נחושת ר"ת חולה שאמר תנו, שמבקשים את נתינת ביהמ"ק הג'. ולכאו' נחושת ר"ת נתינת חולה שאמר תנו, היינו דאין כאן רק בקשה אלא גם נתינה בפועל (~ של ביהמ"ק השלישי), ומדוע זה שייך לזמן הגלות?!

ב. ואוי"ל הביאור בהשיחה באו"א: ובהקדים, דלכאו' י"ל שבביהמ"ק השלישי שני ענינים: מצד אחד ~ נקרא ביהמ"ק השלישי, שבא בהמשך לב' בתי המקדשות הקודמים, שענינו כמו בתי המקדש שלפנ"ז; ולאידך גיסא ~ הרי שונה לגמרי מבית המקדש הא' והב', "מקדש אד' כוננו ידיך" באופן נצחי וכו'.

ועד"ז מפורש בשיחת ש"פ מטו"מ תנש"א: "אע"פ שמספר שלוש מורה על החוזק ("חזקה") גם במצב של ניגוד (. .) מ"מ, להיותו בהמשך לאחד ושנים, נרגשת בו גם השייכות עליהם . . ולכן השלימות האמיתית דחוזק ותוקף הוא ב"רביעי" ~ דרגא מיוחדת בפני עצמה שאינה בהמשך לאחד ושנים, שבה מודגשת שלימות ההתיישבות כמו כסא של ארבע רגלים . . שמורה על החוזק שהתוקף באופן קבוע ונצחי . . ויש לומר, שמעלת החוזק והתוקף דביהמ"ק השלישי וגאולה השלישית מודגשת יותר בכך שהגאולה העתידה נקראת לפעמים בשם גאולה הרביעית דרגא מיוחדת בפני עצמה", עכלה"ק.

ובעומק יותר בענין זה י"ל, שעצם הבנין דביהמ"ק השלישי יש בו ב' ענינים: א. כישועה והצלה מהגלות ~ אל הגאולה. ב. ענין נעלה יותר, בלי שייכות לגלות שלפנ"ז, אלא בגלל הענין הנעלה שבביהמ"ק השלישי מצ"ע.

ועפ"ז י"ל, שבעצם אין כאן ב' פירושים: שביהמ"ק הוא כנגד נחושת, וביהמ"ק הוא כנגד ברזל, אלא שיש כאן בעצם פירוש אחד, רק שבתחילה מביא זאת בצורה כללית ואח"כ מפרט את זה יותר: בתחילה מביא את המדרש, שזהב כסף ונחושת הם כנגד אברהם יצחק ויעקב, שמזה מוכח שנחושת הוא כנגד ביהמ"ק השלישי, ששייך ליעקב. ולאח"ז בא ומפרט יותר (ובלשונו ~ויש להוסיף"), שיש לומר שזה שביהמ"ק שייך לנחושת, זה דוקא הנקודה שבביהמ"ק השלישי שנבנה בתור ישועה והצלה מן הגלות ~ "נתינת חולה שאמר תנו", כלומר, נתינת ביהמ"ק היא בגלל החולה שאמר תנו ~ זעקת בנ"י בגלות (אבל לא שכאן מדובר על זמן הגלות עצמו), שבנקודה זו אכן ביהמ"ק השלישי בא כהמשך לבתי המקדש הא' והב' ~ "נחושת" שבאה בהמשך לזהב וכסף ~ אבל ישנה נקודה נוספת בביהמ"ק השלישי, ענינו מצ"ע שמצד זה הוא נצחי וכו', שזה שייך ל"ברזל" דוקא, שמובדל מזהב כסף ונחושת, ענין בפ"ע.

וע"פ ביאור זה יובן שבעצם דברי המדרש הם מקור לפירושו גם למסקנה, רק שבמסקנה מוסיף עוד נקודה. שיתרה מזו, הנקודה הנוספת גם לה יש מקור בעצם מהמדרש וכו', כי נקודת הענין שבמדרש היא, שיעקב כנגד ביהמ"ק השלישי כנגד נחושת, וע"ז מוסיפים שבפרטיות יותר יש ביעקב אותו עצמו, ואת נשיו שכגופו דמיא ושפחותיו ~ שהו"ע כנגד נחושת, ונשיו ושפחותיו כנגד ברזל (כמבואר בס"ה בשיחה בארוכה) ~ וממילא גם בביהמ"ק שכנגד יעקב, יש את ב' הענינים: בניית ביהמ"ק כישועה מהגלות שזה כנגד יעקב עצמו ~ נחושת, וביהמ"ק מצ"ע ונצחיותו ~ שזה כנגד נשיו ושפחותיו ~ ברזל.

[אבל, לכאו' קצת קשה להעמיד את זה בדברי כ"ק אדמו"ר, שנחושת קאי על ביהמ"ק כפי ששייך לגלות, ויותר נראה מהלשון שהכוונה לזמן הגלות עצמו, אבל כך מוכח מהסדר בשיחה.

ישנה עוד נקודה שקשה קצת לפי ביאור זה, והיא שכ"ק אדמו"ר מדגיש בפירושו שנחושת הוא למטה מזהב וכסף, ולכאו' לפי הנ"ל ~ אי"ז בדוקא, כי גם נחושת כוונתו לביהמ"ק, רק שכפי שהוא שייך לזמן הגלות].

בענין נסתיימה עבודת הבירורים

בקונ' משיחות ש"פ וישלח, סו"ס יא: "ומזה מובן שהמשך העבודה שלאח"ז, אינו עבודת הבירורים (שהרי כבר נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים)89, אלא, עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם".

ובהערה 89: "במכ"ש וק"ו מאופן עבודתו של יעקב לאחרי שחשב שעשו נתברר כבר, גם לאחרי ששבו המלאכים ואמרו שלא נתברר עדיין כלל ~ שלא עסק ב"עבודת הבירורים" (לברר את עשו) אלא עסק ב"העלאת מ"נ להמשיך מ"ד דמקיף דתהו" עי' המנחה (תו"א פרשתינו כד, רע"ד)" עכלה"ק.

והנה, מזה שלומד כ"ש וק"ו מעבודתו של יעקב, יוצא שהכוונה ב"עבודה מיוחדת להביא ההתגלות", אינה שאותה עבודה שעבדו עד עכשיו ממשיכה באופן כזה שכעת אינה עבודת הבירורים, אלא שצריך למעשה בפועל לשנות את העבודה ~ שהרי כמבואר בתו"א שמציין אליו, בגלל שיעקב רצה להמשיך המקיף דתהו כו' שינה למעשה בפועל ושלח בהמות טמאות! עיי"ש. ולכאו' סגנון השיחה אי"מ כן, מלבד שלא נתפרש באף-מקום מה צריך לשנות למעשה בפועל. ואבקש מקוראי הגליון לעיין בזה.

בענין ושמי הוי' לא נודעתי

בקונ' משיחות ש"פ וארא ס"ז: "ויש להוסיף ולבאר תוכן הענין ד"שמי הוי' לא נודעתי" גם לאחרי מ"ת ~ שהרי התורה היא נצחית ~ דלכאורה: כיון שכבר עברו אלפי שנים מאז שנתגלה שם הוי' במתן תורה, מה שייך עתה הענין ד"שמי הוי' לא נודעתי? ויש לומר . . גם המעמד ומצב שלאחרי מ"ת הוא באופן ד"שמי הוי' לא נודעתי" בערך לגילוי שם הוי' דלעתיד לבוא". עכלה"ק.

ולכאור' צ"ע, שהרי לע"ל מה יהי' התוכן ד"שמי הוי' לא נודעתי", לפי ביאור זה?! ~ ולהעיר, שבקונ' משיחות ש"פ לך, מקשה מהי ההוראה עכשיו מהכתוב "לך לך", שהרי "לך לך" תוכנו הוא הכנה למתן-תורה, ולאחר שכבר ניתנה תורה מה שייך "לך לך"? ומתרץ (בסי"ד): "כל זמן וואס מ'האלט נאך פאר דער גאולה, איז דעמולט נוגע בפועל ממש דער ציווי פון "לך לך" . . אויך אלס הכנה צו שלימות התומ"צ, "תורה חדשה מאתי תצא" ~ אמנם שם מבאר בנוגע לזמן דלע"ל ג"כ ~ "נוסף אויך דעם וואס איז נוגע צו מתן תורה" בכל יום באופן חדש, וואס דאס וועט זיין אויך נאך דער גאולה,