ר"מ בישיבה
בספר החדש הנפלא "ימות המשיח בהלכה" (סימן ט"ו) מביא דברי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (באגרות קודש אגרת ק"ל) ליישב הסתירה ממשמעות דברי הירושלמי (מע"ש פ"ה ה"ב) דבנין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, להא דכתב הרמב"ם הל' מלכים (פי"א ה"א-ה"ד) דמשיח יבנה את בית המקדש, "דודאי ביאת משיח קודם לבנין ירושלים ובנין ביהמ"ק, והבנין יהי' ע"י משיח, ועל ידו תהי' קיבוץ גליות, ואז יהי' אח"כ מלכותו והיא מלכות דוד, וזהו דקדוק ל' הגמ' (מגילה יז, ב) וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, ולא קאמר בן דוד, דמשיח נקרא בכמה מקומות בשם בן דוד במד"ר ובגמ', ואמר כאן בא דוד הכוונה על מלכותו, וכמ"ש ועבדי דוד מלך עליהם (יחזקאל לז, כד) וע"ש במצודות". עכלה"ק.
ובהמשך לזה כותב "ויש לעיין באגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ב ע' רלד (נדפס בלקוטי שיחות חכ"ג ע' 394), שמפרש מאמר חז"ל (עירובין מג, ב) אין בן דוד בא בשבת ויו"ט כו' שהכוונה היא כשינצח, איזה זמן אחרי שיתגלה, לאחר שילחם מלחמת ה' וינצח, וכמו שאומר בש"ס שם דכיון דאתי הכל עבדים הן לישראל, ע"ש. דלכאורה ממכתב אדמו"ר הרש"ב משמע ד"בן דוד" הוא בתחילת בואו". ע"כ.
ולאחרי העיון בזה נראה לענ"ד דגם לפי דברי אדמו"ר הרש"ב, השלב ד"וינצח" - נצחונו של משיח, נכלל עדיין בהתואר "בן דוד". דזה לשון הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ד) "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו1 ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי".
הרי נצחונו של משיח יהי' לפני בנין ביהמ"ק וקיבוץ גליות. והיינו לפני שלימות מלכותו, משום דנצחונו של משיח הוא על "כל האומות", ואילו שלימות מלכותו הוא על עם ישראל וזהו דוקא לאחר קיבוץ גליות. וכמו שמבאר אדמו"ר הרש"ב בהתחלת המכתב הנ"ל "דמלכות שייך לאחר שיתקבצו הגליות דוקא, אף שהקיבוץ יהי' על ידו מ"מ קודם שיתקבצו הרי אינו שייך מלוכה דאין מלך בלא עם כי אם אחר שיתקבצו על ידו, אז תהי' מלכותו עליהם ועל כל העולם". ולכן גם לאחר ש"וינצח" עדיין מתאים התואר "בן דוד", עד אחר קיבוץ גליות.
אלא דעדיין יש לשאול מנא לי' להש"ס ד"האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא" כוונתו כשינצח ואז הכל עבדים הן לישראל, דילמא כוונתו על תחילת בואו (שזהו משך זמן לפני שינצח) ואז עדיין לא יהי' הכל עבדים לישראל (ונפק"מ אי אסור לשתות יין בערב שבת כמבואר בסוגיא שם).
ויש לתרץ עפ"י דברי החת"ס (שו"ת ח"ו סי' צ"ח) "דבאמת אין דעת הנודר בנזיר אביאת בן דוד לבדו אלא איום פרסומו . . וזה יהי' לכאורה שיקבץ כל נדחי ישראל . . שעי"ז יתפרסם ביאתו לכל העולם ולזה כיון הנודר" ע"ש. ולכאורה הפירוש בזה הוא דאמדינן דעת הנודר שאין כוונתו על ביאת בן דוד סתם (תחילת בואו), אלא כשיהא ניכר בעולם ביאתו דכוונתו הוא כשיארע אירוע גדול בעולם בפועל ממש, וזהו כשיתפרסם ביאתו בעולם.
אלא דהחת"ס נקט דהוא לכאורה כשיקבץ נדחי ישראל, אבל הרבי מבאר דהוא עוד לפני זה, כשינצח, "נצח כל האומות שסביביו" דאז ג"כ ודאי יתפרסם ביאתו בעולם. (ואולי לא הי' לפני החת"ס המילים "ונצח כל האומות שסביביו" ברמב"ם דהושמט ע"י הצנזורא).
ולהוסיף, דלפי דעת השפת אמת (ר"ה יא, ב) ודעימי', ד"ביאת בן דוד לחוד וגאולה לחוד" (נתבאר בסימן א' בספר החדש הנ"ל), מוכרח לומר כביאור הרבי דיום שבן דוד בא הכוונה כשינצח, דאי הכוונה כשיקבץ נדחי ישראל הרי זהו "גאולה", ודו"ק.
1) כ"ה בדפוסים שלא שלטה בהם הצנזורא.
Download PDF