בגליון תתקמב (עמ' 4 ואילך) הביא הגראיב"ג שליט"א דברי רבינו (בלקו"ש חט"ז שיחה ג לפ' תרומה, עמ' 304 הע' 49) דמזה שהביא הרמב"ם בריש הל' מלכים הברייתא המובא בסנהדרין (כ, ב) ובספרי "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך כו' ולהכרית זרעו של עמלק כו' ולבנות בית הבחירה כו'" מוכח דס"ל להרמב"ם דסדר זה נאמר לדורות ג"כ (ואולי גם לעיכובא - לקו"ש שם הע' 28) והביא שכ"כ בס' 'דרישת ציון' ובס' 'שושן עדות', והביא עוד מס' 'עיר הקודש והמקדש' שהק' ע"ז מהא דאיתא במדרש (ב"ר ס"ד) דבימי ר' יהושע בן חנניא גזרה מלכות הרשעה שיבנה ביהמ"ק וכו', והרי לא הי' אז מלך בישראל (וגם לא מחיית עמלק). והביא לתרץ מס' 'עבודה תמה' דלא הי' זה ברצון חכמים כ"א גזירת המלכות. והעיר הגאון הנ"ל דמדברי רבינו ל"מ כן.

עוד הק' בס' 'עיר הקודש והמקדש' מהא דבית שני נבנה בלי מלך (אבל מחיית עמלק הי' קודם בנין בית שני בימי מרדכי ואסתר), ורבינו ג"כ עמד ע"ז (שם הערה 49) וכותב "אולי י"ל דאין צריך כיון שהוא המשך דביהמ"ק הא'". ולא הבנתי, הרי להרמב"ם בנו בית שני "כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל" (הל' ביהב"ח פ"א הי"ד) וא"כ הוא שילוב בית ראשון ובית שלישי, ולמה קובע רבינו שלענין התנאים של העמדת מלך ומחיית עמלק חשובה היא בית שני כהמשך בית ראשון. וגם להרמב"ם כל הבתי מקדש מהמשכן עד בית שלישי נכללים במ"ע ד"ועשו לי מקדש" ומאי נפק"מ בית שני משלישי לענין הצורך במלך.

וממשיך רבינו בהערה שם "ולהעיר מרמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז "כיון שנמשח דוד וכו' והרי המלכות לו ולבניו כו'". והגראיב"ג פי' דכוונת רבינו ע"ד מש"כ בס' הר הקודש דזרובבל בן שאלתיאל שהי' מבית דוד הי' פחת יהודה ונשיא, ודי בזה לקיום ההלכה דהעמדת מלך קודם לבנין ביהמ"ק. ולא הבנתי, דהרי הרמב"ם הביא הך ברייתא דשלש מצוות וכו' כמקור לעיקר מצות מינוי מלך בריש הל' מלכים שם ובספה"מ מצוה קעג, ובודאי דהמ"ע של "שום תשים עליך מלך" לא מתקיים כ"א ע"י מלך ממש, וא"כ דין העמדת המלך הדרוש לפי רבינו לדורות קודם בנין ביהמ"ק מהך הלכתא ד"שלש מצוות וכו'" ודאי דהוא מותנה עם קיום המ"ע ד"שום תשים גו'", ואינו מתקיים ע"י מינוי של נשיא מבית דוד. ולענ"ד אין כוונת רבינו בהערה 15 לתרץ הקושיא מבית שני עפ"ד הרמב"ם בה"ז וה"ט, כ"א "להעיר" דאחרי שמלכות ב"ד נמשך לעולם, א"כ גם בבית שני הי' "ענין" של מלכות, ומ"מ אי נימא דהעמדת מלך הוא לעיכובא, ודאי דלא נתקיים ע"י מינויו של זרובבל כפחת יהודה.

ובהערה 49 שם כתב רבינו "וכ"ה הסדר בג' מצוות אלו בבנין בית השלישי כברמב"ם רפי"א מהלכות מלכים כו' יעמוד מלך כו' וילחום מלחמת ה' (סתם - כולל מלחמת עמלק ולאחר הכרתת זרעו כו' ומצב דמנוחה-) כו' 'אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו' - אז - 'ובנה מקדש במקומו'". ולא הבנתי, דמהיכי תיתי ד"מלחמת ה'" מחייב ג"כ מלחמה בעמלק. ואין לומר דהדיוק הוא מהלשון "כל האומות שסביביו", והרי עמלק יושב בסביבות ארה"ק, דהרי אחרי שבלבל סנחריב את כל האומות לא נמצא גוי וממלכת עמלק בסביבות ארה"ק כ"א מפוזר ומפורד בין העמים, ומנא לן דאז בזמן הגאולה יצירו את ישראל ממקום פזוריהם ויצטרך משיח להלחם עמהם.

ובפשטות מקורו של הרמב"ם שמשיח לוחם מלחמות הוא הנבואות אודות מלחמת גוג ומגוג ביחזקאל (לח) (ובזכרי' יב-יד, ובעוד כמה מקומות בנ"ך), ושם מוזכר כו"כ גוים המצטרפים עם גוג וחיילותיו ולא נזכר עמלק. ובתרגום יונתן סוף בשלח "וישיצי יתהון לתלתי דריא מדרא דעלמא דין ומדרא דמשיחא ומדרא דעלמא דאתי", הרי מפורש דלא ימחה עמלק עד "עלמא דאתי" והיינו זמן רב אחרי ביאת המשיח, וכ"ה במכילתא שם "ר' יהושע אומר מדור אלו חיי העולם הזה, דור אלו חיי העוה"ב". ושם לפנ"ז "ר"י אומר אימתי יאבד שמם של אלו בשעה שתעקר ע"ז ועובדי' ויהי' המקום יחידי בעולם וישב הקב"ה על כסא מלכותו לעולם ולעולמי עולמים וכו'" (גי' הגר"א), והרי אי"ז בתחילת הופעת מלך המשיח. וגם המחי' שיתקיים בדור של משיח, משמע דאי"ז בתחילת התגלותו כ"א במשך כל הדור, ושם להלן "ר"א אומר מדורו של משיח שהן ג' דורות וכו'", משמע שהמחי' ימשך כל משך זמנו של משיח. ואיך זה מתאים עם שיטת רבינו דבהך דינא דשלש מצוות וכו'" נאמר (ואולי גם לעיכובא) דמחיית עמלק קודם לבנין הבית, דמהו המקור שיקיים מלך המשיח מצוה זו קודם בנין בית השלישי.

והנה לענין בית ראשון כתב רבינו בהערה 41 שם "לפני מקדש ראשון לא נמחה זרעו של עמלק, ראה שמואל א כז, ח-ט. ל, יז. וראה ב"ב כא, סע"א ואילך, ובחדא"ג סנהדרין וכו'". והנה בשמואל שם מובא שדוד לחם נגד עמלק בזמן שברח משאול, וזה הי' קודם שנתמנה למלך וא"כ לא הי' זה בתור קיום ההלכה ד"שלש מצוות וכו'" ולא הביא זאת רבינו כ"א להעיר שלא נמחה אז עמלק, כי מפורש שם (ל, יז) "ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש גו'". ושוב הביא מב"ב (כא, א), ושם מובא הכתוב (מ"א יא, טו-טז) "ויהי בהיות דוד את אדום גוי ויך כל זכר באדום . . עד הכרית כל זכר באדום". (והוא המלחמה הנזכרת בשמואל ב ח, יג, ובדברי הימים א יח, יב, ולפי הרד"ק שם גם בתהלים ס).

והנה אף דנאמר שם שהמלחמה הי' באדום (ולהרד"ק גם בארם), מ"מ בגמ' ב"ב שם מבואר דדוד הקפיד על יואב שהרג רק הזכרים "מאי טעמא עבדת הכי (שלא הרגת את הנקבות. רש"י) דכתיב תמחה את זכר עמלק כו'". ומשמעות הש"ס היא דאף דבקרא אדום כתיב, הכוונה היא לעמלק, ולפי המהרש"א בסנהדרין שם זהו המקור שדוד קיים מצות מחיית עמלק קודם בנין המקדש.

אולם המהרש"א בב"ב שם פי' הסוגיא באופן אחר באופן שלא היתה זאת מלחמת עמלק. והרמב"ן בסוף ספהמ"צ הביא מירושלמי ר"ה פ"א ה"א דהקב"ה הקפיד על דוד במלחמה זו "אמר לו הקב"ה אני אמרתי אל תתגר בם ואתה התגרית בם". הרי דלא היתה זה מלחמת עמלק כלל לשי' הירושלמי. ואף די"ל דמ"ד ד"ג' מצוות נצטוו וכו'" ס"ל דאכן היתה זו מלחמת עמלק, מ"מ עפ"י מה שיתבאר לפנינו אין אנו צריכים לאפושי פלוגתא.

ונראה בזה עפמש"כ רבינו שם בהערה 44, ונרחיב הדברים קצת. דהנה בגמ' סנהדרין שם (ועד"ז בספרי שם) "ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר [ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה"א מנחיל אתכם] והניח לכם מכל איביכם [מסביב וישבתם בטח] והי' המקום אשר יבחר ה"א [בו לשכן שמו] הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר "ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב (ש"ב ז, א), וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים [וארון האלקים יושב בתוך היריעה]". והנה בפסוקים אלה לא מוזכר כלל עמלק. והמהרש"א פי' דכיון דגם אצל עמלק כתיב "והי' בהניח גו' (סוף פ' תצא)", א"כ משמע לי' להש"ס דגם הפסוק בפ' ראה דכתיב לשון "והניח" קאי בעמלק. ולבד מזה דעיקר חסר מן הספר ולמה לא מוזכר בש"ס "גזירה שוה" זו, הרי מלשון הכתוב "והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב בארץ . . תמחה את זכר עמלק גו'", משמע ד"כל אויביך" הנאמר לפנ"ז (ועד"ז "על אויביכם" דפ' ראה) אינו כולל עמלק.

אשר לכן י"ל דאף דלשון הש"ס והספרי היא "ג' מצוות . . ולהכרית זרעו של עמלק", עיקר הך הלכתא אינו תלוי כלל במצות מחיית עמלק בעצם, דעיקר ההלכה היא דזמן בנין הבית היא לאחר מנוחה "מכל אויביך מסביב", אלא דזה ממילא דכיון דבזמן ביאתם לארץ בפעם הראשונה הי' אז עמלק יושב מסביב לארץ והיו רוצים להתגרות בנו, א"כ חל עליהם ג"כ חובת מלחמה קודם בנין הבית, אבל עיקר החיוב התלוי' בבנין הבית אינו מצות מחייתם מכח המ"ע דמחיית עמלק, דחובה זו היא חובת מחי', ולענין בנין המקדש עיקר החיוב הוא שיהי' מצב של שלום ומנוחה מאויבינו, ולענין זה לא דרוש מחי' שלימה כ"א ניצוח באופן שאינם יכולים להפריע מנוחתינו.

וממילא דאינו נוגע כלל אם דוד נלחם ומחה עמלק, דכיון דסו"ס העיד הקרא שהי' אז מצב של מנוחה, וזאת אומרת שלא הי' עמלק שום איום וסכנה להם, א"כ חל אז חובת בנין המקדש. ועד"ז לענין מלך המשיח, דאינו חייב ללחום דוקא בעמלק קודם בנין הבית, כ"א שיביא למצב של מנוחה גמורה מ"כל האומות שסביביו", יהיו מי שיהיו.

ועפ"ז נראה דעיקר הלכה זו לא נאמר כ"א בזמן שארץ ישראל וירושלים היא תחת ממשלת ישראל, דיסוד ההלכה היא דמצוה מן המובחר (או דגם הוא לעיכובא כנ"ל) שהמקדש יבנה כשממשלת ישראל היא תמימה ושלימה באופן דליכא שום איום של אויבים מסביב לה. אבל בזמן הגלות כשאין ירושלים תחת ממשלה עצמאית של בנ"י ליכא שום חיוב לקיים מצות מחיית עמלק לבדה שלא בתוך ובכלל מלחמה נגד כל אויב ואורב מבפנים ובמחוץ. דבהך ד"שלש מצוות וכו'" לא נאמר דמ"ע דמחיית עמלק קודם לבנין הבית, כ"א דהנחה גמורה מאויבים (כולל עמלק) קודמת. והרי בזמן הגלות כשאנו משועבדים לאומות העולם, אין שום מקום לחייב קיום מצות מחיית עמלק קודם מצות בנין המקדש, דהרי בין כך ובין כך נתונים אנו תחת שיעבוד הגוים, ואיננו במצב של מנוחה.

ומעתה אין אנו צריכים להמציא דחוקים לענין בית שני, וכן לענין הא דבימי ר"י בן חנניא התחילו בבנין המקדש, אף דבשני זמנים הנ"ל לא הי' מלך וגם (בזה האחרון) לא הי' קיום של מחיית עמלק. דדין מלך הוא ג"כ רק להעמיד הארץ וירושלים בידינו באופן מושלמת, אבל בזמן הגלות כמו בבית שני שהיינו תחת יד פרס ויון, ובימי ריב"ח תחת רומי, שוב ליתא לכל עיקר ההלכה של הקדמת העמדת מלך ומחיית עמלק קודם בנין בית המקדש.

ויש להוסיף בנוגע להשקו"ט אם איתא לחובת בנין בית המקדש בזמן הזה קודם ביאת המשיח. די"א כיון דאין לנו מלך, וא"א לנו לקיים מחיית עמלק שוב ליכא לחובת בנין המקדש. אבל לפי הנ"ל כיון שאנו עדיין בגלות (והממשלה בארה"ק היא בתכלית השפלות והשעבוד לאומה"ע כידוע), א"כ מצד ההלכה הנ"ל דשלש מצות ליכא שום עיכוב. ומש"כ הרמב"ם דמשיח בונה המקדש היינו משום דכך היא המסורה שכן יהי' ומצד עוד כמה טעמים, וכדהביא גם הגראיב"ג שם, אבל לא מצד ההלכה ד"שלש מצוות וכו'".