בגליון הקודם (עמ' 12 ואילך) יצא הרב י.י.ק. שי' להעמיד הצ"ע שלו במכתב הרבי, ומצטט ממ"ש בגליון תתקמא (עמ' 17 ואילך) קטעים קטעים ולחצאין, וכותב "לא מצאתי באף א' מג' הנקודות שמביא שום הכרח או ביאור לקושייתי", ובהמשך דבריו "לא הביא שום דבר שסותר במשהו למה שאני אמרתי".

אך דא עקא שכל גישתו להענין בטעות יסודה. שהרי אין הנדון כאן תירוצו של הרב י.י.ק. שי', שעד שנכריח שא"א בשום אופן לת' כתירוצו צ"ע בתירוץ הרבי, אלא להיפך, לנסות להבין מדוע בחר הרבי לת' באופן שתי', ואח"כ לנסות למצוא הרווחים בתי' הרבי. וזה הי' כל מגמתי בגליון הנ"ל, ויסתלק ממילא כמה מטענותיו1.

והנה מה שבחר הרבי לת' באופן שתי' (לענ"ד):

כאשר השואל שאל מתוך הנחה שאין ערש"מ לא שייך לע"ל - יש מקום לת' בב' אופנים: צדק בהנחתו, ובהכרח לומר דהם אכן זמנים שונים; לא צדק בהנחתו, ושייך אין ערש"מ בדקות גם לע"ל. ובחר הרבי לת' באופן זה, שיהא ברור ששאלת השואל בטעות יסודה, דבאמיתית הענין שייך אין ערש"מ לע"ל. היינו, הרבי העמיד עיקר הנקודה על מכונה, שאף שאין ערש"מ כפשוטו ל"ש לע"ל, אין ערש"מ בדקות שייך גם לע"ל (ובנקודה זו יש לנו לעיין ולהרחיב בביאור הדבר)2.

(וכנ"ל זהו הגישה וההכרח לכל מה שכתבתי, דאחר שהרבי קובע שבאמת שייך מצב זה לע"ל, שוב לא יוקשה לי שיש מקום לת' באופן "קל יותר", ואיני מחפש אלא אם יש סתירה (ולא קושיא בדוחק) על קביעת הרבי, ומה הם הרווחים בתי' זה).

נוסף על הנ"ל שהוא העיקר ופשוט מצ"ע, י"ל כמה רווחים בתי' הרבי וכמ"ש בגליון תתקמא, קחנו משם.

1) בהראי' מהגמ' ברכות, מעולם לא כתבתי שאין להבין ל' הגמ' ברכות אם לא נאמר כתי' הרבי. ועוד, הגם דבפשטות מה שלא נקט הגמ' ל' שמשמעו לחלקה לזמנים שונים הוא כיון דבזה"ז עצמו שייך ב' המצבים, יומתק יותר לומר דאין שום הגבלה בזמן בל' זה דגם לע"ל שייך ב' המצבים. וכן העתקתי מהמבואר בהדרושים, להוכיח דלא שייך המבואר שם לפי' הרבי שכל הפרשה קאי במצב דאין ערש"מ. ואין עיקר הנדון אי צודק הריי"ק "במשהו" שיש מקום לת' באו"א. וכן התעלם מתוכן מ"ש, דממ"ש בהדרושים מובן ממילא דהשמטת בכל מאדכם הוא גם בסיום הפרשה.

2) ולא מדוע לא תפס הרבי ביאור "קל יותר", וכדרכו של הריי"ק בכמה דברים לחפש ביאור קל יותר (בעה"ב'יש בלע"ז), וכנראה איך שמפרש השינויים בל' הפוסקים בנוגע לשכח על הנסים.