ראיתי בגליון תתקכב - שי"ל לג' תמוז מה שהעיר הת' א.ל. שי' צייטלין אודות ברכת שהחיינו על ביאת משיח והובא שם מעשה רב מהגה"ק ממונקאטש זצ"ל שבירך שהחיינו בשם ומלכות כאשר ראה בפעם הראשונה בחייו את הסבא קדיש הגאון מוהרש"א אלאפאנדרי זי"ע שהיו בקשרי ידידות במכתבים וכו' ומביא בזה משו"ת 'הר צבי' ח"א סימן קט"ו עיי"ש.

ולהעיר בנוסף לזה שהגאון המ"א בירך שהחיינו על ראית הגאון הסבא קדישא בגלל "שנהנה ושמח בראייתו" אלא עוד זאת והוא העיקר שהוא ראה בהסבא קדישא שהיה בו נשמת משיח צדקינו וממילא אין מזה סתם ראי' על ברכת שהחיינו על העדר ראיית חבירו וכו' כ"א כהנ"ל המ"א ז"ל חשב שהוא היה משיח בדורו. (או עכ"פ בחזקת משיח)

ולהעיר בזה מספר מנחת אליעזר ריש ח"ד בסוף הסכמתו של הסבא קדישא (מענה המנחת אלעזר על הערות הגאון רש"א אלאפאנדרי) שהמנחת אלעזר כותב על פטירת הסבא קדישא "זלגו כל עינים בעת רוח אפנו משיח ה' נאסף בשחיתותנו… ומשיח ד' בב"א בזכותו היתה תקותינו וכו'".

ועיין בספר דרכי חיים ושלום סרנ"ו (הובא בספר שו"ע הקצר פרק פ"ו הערה 72) דכשראה המנחת אלעזר את פני הסבא קדישא בירך שהחיינו ונימוקו כיון שרוב שמחה היה לו ובפרט שהיה להסבא קדישא נשמת משיח" וכו'. (ואולי יש להביא ראי' לזה שגם על חזקת משיח מברכים שהחיינו וכו'). ולא באתי אלא להעיר לב המעיין.