בגליון העבר ביאר הת' א.ל.צ. שי' בטוב טעם ודעת כמה טעמים לברכת שהחיינו בביאת המשיח, על השמועה הטובה שמשיח בא, על השמחה בראיית פני מה"מ, על קיום המצוות שלא יכולים לעשות בגלות, וכו'.

ויש להוסיף עוד דבר שיתכן שנברך עליו שהחיינו בביאת המשיח, והוא על הנפלאות שנראה אז, וכמ"ש הרבי ביחידות להרבנים הראשיים (י"א אייר תשמ"ט – נדפס בסה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 742): "וכיון שלע"ל "אראנו נפלאות", יצטרכו לברך על נפלאות אלו, ואולי יצטרכו לברך גם שהחיינו".

אגב, בנוגע למ"ש הרבי "יצטרכו לברך על נפלאות אלו", יש להעיר, לאיזה ברכה הכוונה כאן?

דבהשקפה הראשונה הכוונה היא לברכת "שעשה לי נס במקום הזה" או לברכת "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזה"ז", אבל (א) ברכות אלו הם דוקא כשרואה המקום שבו נעשה לו נס, או בהגיע הזמן שנעשה הנס, ולא על ראיית הנס עצמו, ובהשיחה אומר שנברך על ראיית הנפלאות. (ב) ועיקר – על תיבות אלו מציין בהערה לברכות נד, ב ולאנציקלופדיא תלמודית ערך ברכות הודאה, ושם אינו מדבר בברכות הנ"ל, כ"א בברכת הגומל וצ"ל דלזה הכוונה בהיחידות הנ"ל, שכשנראה הנפלאות של הגאולה העתידה נברך ברכת הגומל. ולפ"ז יצא לנו, דדוקא אם הי' חולה או חבוש בבהא"ס וכו' וע"י ביאת המשיח נעשה לו נס וניצול, אז דוקא יברך, אבל לא על שאר הנסים שיהיו לע"ל כמו זה שאילני סרק יוציאו פירות וכיו"ב1.

אבל עדיין צ"ע, דברא"ש (ברכות פ"ט ס"ג) כתב דברכת הגומל נתקנה במקום קרבן תודה, וא"כ למה יברכו ברכת הגומל, הרי לע"ל יכולים להביא קרבן תודה. (ולהעיר מהשקו"ט אם לע"ל נתפלל ג' התפלות שנתקנו במקום תמידין – ראה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' כט וש"נ).

1) להעיר מרשימות חוברת כט, שבגאולה העתידה "ילכו בנ"י ג"כ במדבר" (וע"ש בע' 10 הע' 30), וא"כ אולי נברך ע"ז ברכת הגומל. ועייג"כ לקו"ש חי"ב ע' 26 ואילך ובהע' 36 אם היציאה מהגלות נחשב כיציאה מבהא"ס.