בפירש"י בפרשת וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו (לז, כ): א"ר יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום שלכם או שלי. וא"א שאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו, עכ"ל.

וצריך להבין, הרי כן דרכם של בני אדם לדבר, ואם כן מהו הכרחו של רש"י לפרש ש"רוח הקודש אומרת כן".

ועיין ברמב"ן, וז"ל: מליצה דרך לעג, נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו, עכ"ל.

והנה המשכיל לדוד מפרש, וז"ל: ההרגש הוא דאין דברים הללו נמשכין אחר ואמרנו חי' רעה אכלתהו דמשמע דאם מה שיאמרו חי' וכו' בזה יראו מה יהיו חלומותיו ואין לזה טעם דהכי הול"ל ועתה לכו וכו' באחת הבורות ונראה מה יהיו חלומותיו ובתר הכי לכתוב ואמרנו חי' רעה וכו' לכך פי' שהם לא אמרו ונראה וכו' אלא לכו וכו' עד אכלתהו. ומונראה ואילך הכתוב מסיים כלומר דרוח הקודש השיבה כן. עכ"ל.

אבל לא הבנתי, איך פירש שזה הכרחו של רש"י, אחר שרש"י בעצמו כותב בפירוש מה ההכרח שלו לפרש כן, והוא "שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו".