בגליון ז' ש"פ מקץ – חנוכה הבאתי פירש"י בפרשת וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו (לז,כ): א"ר יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום שלכם או שלי. וא"א שאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו, עכ"ל.

ושאלתי, הרי כן דרכם של בני אדם לדבר, ואם כן מהו הכרחו של רש"י לפרש ש"רוח הקודש אומרת כן".

ועל זה העיר הרב י. וו. בגליון ח ש"פ ויחי – שבת חזק, וז"ל:

מה שיש לומר בהבנת פירוש רש"י להסיר שאלתו הנ"ל. שאם לפי דרכם של בני אדם הי' בא הדיבור ונראה מה יהיו חלומותיו בסמיכות לסיום פסוק הקודם הנה בעל החלומות הלזה בא ובהמשך אחריו ועתה נראה מה יהיו חלומותיו לכו ונהרגהו…

ועי"ז שהכתוב קובע דיבור הנ"ל בסיום הפסוק הוא ההוכחה בפרש"י שאין דיבור זה חלק מדברי האחים, עכ"ל.

והנה מה שכתב הרב י. וו. הוא קרוב למה שכתב המשכיל לדוד, וז"ל:

"ההרגש הוא דאין דברים הללו נמשכים אחר ואמרנו חי' רעה אכלתהו דמשמע דאם מה שיאמרו חי' וכו' בזה יראו מה יהיו חלומותיו ואין לזה טעם דהכי הול"ל ועתה לכו וכו' באחת הבורות ונראה מה יהיו חלומותיו ובתר הכי לכתוב ואמרנו חי' רעה וכו' לכך פי' שהם לא אמרו ונראה וכו' אלא לכו וכו' עד אכלתהו. ומונראה ואילך הכתוב מסיים כלומר דרוח הקודש השיבה כן". עכ"ל.

ובאמת העתקתי לשון המשכיל לדוד בגליון הנ"ל, אבל כתבתי שם שאי אפשר לפרש הכרחו של רש"י כמו שפירש הוא מאחר שרש"י בעצמו כותב מהו הכרחו דהיינו "שמכיון שיהרגהו בטל חלומותיו". ואם כן, כן הדבר גם בנוגע לתירוצו של הרב י. וו. תירוצו הוא תירוץ טוב אבל לא זה מפרש רש"י.

ואולי אפשר לתרץ כמו ששמעתי מאחדים שתירצו שהיות המדובר כאן בנוגע שבטי י-ה, בודאי לא דברו כסתם בני אדם.