בראשית נ, יד: "הוא ואחיו וכל העולים אתו" ופרש"י "בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו . . לפי שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד".

ולכאו' יש להקשות:

א) לעיל בפסוק ג פרש"י הטעם של ויבכו אותו מצרים שבעים יום משום "שבאה להם ברכה לרגלו שכלה הרעב (לאחר שנתיים, כשבא יעקב למצרים - ראה פרש"י לעיל מז, יט)) והיו מי נילוס (אלקיהם - ראה שמות ז, יז בפרש"י) מתברכין (מברכתו של יעקב - ראה פרש"י לעיל מז, י)", וא"כ, למה נתפעלו המצריים כ"כ ונתייקר כבוד יעקב (ובניו) דוקא מזה שתלו מלכי כנען כתריהם על ארונו של יעקב, שמשום זה נהגו בו כבוד?

ב) ועוד: אם עד שלא ראו מה שעשו מלכי כנען לא הי' יעקב אדם חשוב וראוי לכבדו - למה בכו אותו שבעים יום? וכיון שכל הלוי' הוא בשביל יעקב (והשבטים היו נושאים ארונו) - למה עלו עם האחים בכלל?

ג) לעיל בפסוק י' פירש"י "שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כולן ותלו בו כתריהם . ."; וכאן כתב רק "שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב"?

וקצת י"ל דמלכי כנען שהי' בלבם מה שעשו בשכם (כדפרש"י עה"פ (בראשית מח, כב) "בחרבי ובקשתי" כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם "נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם כו'") וידעו שבנ"י עתיד לירש את ארצם ולא באה להם ברכה ע"י יעקב - ומ"מ תלו כתריהם על ארונו של יעקב - לכן נתפעלו המצריים על כבודו של יעקב וראו שאדם חשוב הוא ביותר ולכן כבדו את בניו.

ויל"ע בזה עוד.