עה"פ (תולדות כה, כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, מפרש רש"י:

"שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן ל"ז שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה ל"ז שנה, דבת צ' היתה כשנולד יצחק ובת קכ"ז כשמתה שנאמר ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק ל"ז שנים. ובו בפרק נולדה רבקה. המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ונשאה".

וב'דעת זקנים מבעלי התוספות' עה"פ דוחים דברי רש"י, כי זה אינו מתאים עם הנאמר בספרי: "ג' שנותיהן שוין, קהת ורבקה ובן עזאי". ולשיטתם "היתה רבקה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק, והכי איתא בסדר עולם... ולפי זה צ"ל מה ששנינו בסדר עולם כשחזר אברהם מן העקדה נתבשר שנולדה רבקה, כבר עבר י"א שנים". וראה גם ב'תוספות השלם' שהרבה ראשונים כתבו עד"ז.

והיה מי שאמר שדברי רש"י אלו הם ההוכחה הכי גדולה, שרש"י אינו מפרש פשוטו של מקרא, אלא מעתיק דברי המדרש אפילו אם אינו מוכרח בפשוטו של מקרא. ונחזי אנן.

צריכים לצאת מתוך הנחה, שכל הנאמר ברש"י, אפילו אם מקורו (כברוב הפעמים) במדרש, הרי זה מדרש המוכרח ומשלים את פשוטו של מקרא. שיטה זו מיוסד על דברי רש"י בעצמו בכמה מקומות, שאומר (בראשית ג, ח. ועוד): "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", כלומר שאין לו שום מטרה אחרת בפירושו מאשר לפרש פשוטם של כתובים.

ועכשיו נראה לגופו של ענין, ובהקדים: בפסוק נמצא מפורש רק שתי תאריכים הנוגעים לעניננו: א) לידת ומיתת שרה: היא היתה בת תשעים כשילדה את יצחק (לך יז, יז), ובת קכ"ז כשמתה (חיי שרה כג, א). ב) יצחק היה בן ארבעים כשהתחתן עם רבקה (תולדות כה, כ). תאריכי שאר האירועים אינם מפורשים בפסוק.

לידת רבקה מיד אחרי העקידה

לפי רש"י הנאמר אחרי העקידה (וירא כב, כ): "אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם" שנולדו בנים לנחור אחיו, וגם נכדה נולדה היא רבקה, בא כהמשך ממש לעקידה, כי "בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אלו היה בני שחוט כבר היה (=הייתי) הולך בלא בנים. היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בשרו הקב"ה1 שנולדה רבקה בת זוגו". וההכרח לפירוש זה אומר רש"י: "וזהו אחר הדברים האלה, הרהורי דברים שהיו ע"י עקידה". זאת אומרת, שהסיבה למה לא התחתן יצחק עד עכשיו, אם כי כבר היה בשעת העקידה בן ל"ז שנים, היה משום שאברהם לא רצה לחתן אותו עם בנות כנען2.

וההכרח לשיטת רש"י שכאן מדובר על לידת רבקה, ולא שהיתה כבר בן י"א שנה, יש לומר3 שמפשטות הכתוב משמע שעכשיו הגיע בשורת הלידה "הנה ילדה".

ואף שהפסוק מפרט נוסף ללידת רבקה, גם לידת כל בני נחור, כולל בתואל אבי רבקה, והרי א"א לומר שכל הלידות היו עכשיו. אין זה קושיא, וכפי שאומר רש"י: "ובתואל ילד את רבקה. כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה", שאגב שמפרט את לידת רבקה כבר מספר לנו הפסוק תולדות כל המשפחה.

והיה אפשר להקשות שכיון שא"א שכל הלידות המסופרים בפסוק היו בבת אחת, הרי במקום שנגיד שלידת רבקה היה עכשיו וכל שאר הלידות מסופרים דרך אגב, אולי נגיד הפוך שלידת בתואל או אחד מאחים שלו היה עכשיו וכעבור כמה שנים היתה לידת רבקה. י"ל שאין זה מסתבר4, כיון שרק לידת רבקה מתקשרת לעקידה ולמחשבות אברהם על דבר נישואיו, משא"כ לידת שאר בני המשפחה.

מיתת שרה מיד בהמשך לעקידה

עוד אומר רש"י (חיי שרה כג, ב): "נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה". יש לומר שרש"י בא לתרץ עוד קושיא בפשש"מ5: לעיל למדנו שאברהם היה מודאג בקשר לנישואי יצחק, וא"כ למה חיכה עם נישואי יצחק בנו עד אחרי מיתת שרה (שם כד), ולא חיתן אותו מיד אחרי העקידה?6 וזה מתורץ ע"י פירוש רש"י שמיתת שרה היתה מיד אחרי העקידה שרק אז נולדה רבקה, וחיכה עד שתהיה בת שלש.

סדר המאורעות

לפי פירושי רש"י מדויקים מאד סדר המאורעות בכתובים: סיפור העקידה; "אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם" שנולדה רבקה; מיתת וקבורת שרה; אליעזר הולך להביא את רבקה, ויצחק מתחתן אתה.

ביאור דברי רש"י

לאחרי כל הנ"ל מובנים דברי רש"י דכאן, ומוכרח הוא בפשוטו של מקרא שיצחק כשהתחתן בן ארבעים היתה רבקה רק בת שלש, שהרי היא נולדה רק אחרי העקידה.

ועפ"ז מתורץ גם קושיא הגדולה שכל בן חמש למקרא יכול לשאול7: מפני מה לא נשא יצחק אשה כשהיה בן י"ח או כ' שנה (ובפרט שקיים כל התורה כולה)? והתירוץ שאברהם לא רצו לחתן אותו מבנות כנען, ואכן ברגע שרבקה היתה ראויה לביאה התחתן אתה מיד.

ואכן לפי כל הנ"ל אין שיטת רש"י מתאים לנאמר בספרי, וכקושית ה'דעת זקנים'8, אבל דברי רש"י לא צריכים להתאים לנאמר במדרש, והוא יכול לפרש אחרת מדברי מדרש באם פשש"מ מכריח זאת. זאת ועוד, 'תוספות השלם' עה"פ (עמ' ה) אומר שישנם בענין זה מדרשות חלוקות, וא"כ עומד לצד רש"י גם שיטה אחת במדרש, נוסף על הפשש"מ.

ולקרב את השכל קצת נישואי בן ארבעים עם רבקה בת שלשה, יש להוסיף את המבואר בגמרא סנהדרין (סט, ב) דדורות הראשונים היו מולידות לו' שנים, ראה שם בגמרא: "בת שבע אולידא בשית משום דאיתתא בריא"9.

סיכום

ביארנו דברי רש"י שלכאורה היו נראים שלא ע"פ הפשט, והתברר שדוקא שיטתו של רש"י הוא המסתבר בפשוטו של מקרא. ואדרבה, זה עוד הוכחה שלאחרי העיון אפשר לראות שאכן רש"י - כדברי עצמו - "לא בא לפרש אלא פשוטו של מקרא".