בפרשת ויגש (מה, כד) עה"פ אל תרגזו בדרך, מביא רש"י ד' פירושים: א. "אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך". ב. "ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה". ג. "תכנסו חמה לעיר" [כ"ה הגירסא בגמרא תענית (י, ב) אבל בכמה דפוסי רש"י הראשונים הגירסא: והכניסו בחמה]. ד. "ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידיך נמכר, אתה סיפרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו".

וצריך ביאור בד' פירושים אלו:

א. לפי' הא', היכן נרמז בתיבות "אל תרגזו" שדיבר יוסף על דבר הלכה. ועוד, דהרי לכאו' יעקב הוצרך להזהירם זאת קודם שיצאו לדרך בפעם הראשונה, ומה שייך זה ליוסף דוקא.

וכן יש להקשות נמי לפירושים הב' והג'; דהיכן נרמז בפסוק שיזהרו מפסיעה גסה או שיכנסו לעיר בחמה, ואיך שייכים ענינים אלו ליוסף דוקא שהוא הזהירם ע"כ.

ב. לפי כללי רש"י, כשמביא רש"י יותר מפירוש אחד הרי זה משום שיש קושיא על פירוש הא' ועל כן מביא פי' נוסף. וצלה"ב מדוע אינו מביא לראשונה את הפי' הפשוט ע"פ פשש"מ, דאם משום שיש קושיא על הפי' הפשוט ולכן מביא שאר הפירושים, עכ"פ היה צריך להביא את הפי' הפשוט כפירוש הראשון והעיקרי ואח"כ להוסיף את שאר הפירושים.

דבפי' רש"י כאן - שמקדים שאר הפירושים לפשש"מ - יש להקשות מיד איך שייכים הפירושים לתי' "אל תרגזו".

ג. מדוע מוסיף רש"י התיבות "ד"א" בין פי' הא' להב', מה שלא עשה כן בין פי' הב' להג', שמזה נראה דעתו דפי' הב' והג' הוי פירוש אחד.

ד. בגמרא תענית (י, ב) מפרש רש"י את כל הפירושים, וכאן - לבן חמש למקרא - אינו מפרשם.

וביותר צ"ע מדוע רש"י אינו מקבל לכתחילה הפי' לפי פשוטו ומקדים לפניו שאר הפירושים.

לאידך גיסא, הנה שאר פרשני המקרא כרשב"ם רמב"ן והחזקוני מפרשים באופן אחר: "אל תרגזו: אל תיראו כלום בדרך מפני הליסטים, כי שלום לי מכל צד". ומביאים כסמך לכך כמה פסוקים בפי' רגזו, רובם מובאים גם ב"מחברת מנחם בן סרוק" בערך רגז. וראה גם בפירוש רבינו חיים פלטיאל על פסוק זה שמביא מדברים (כח, סה): לב רגז, ומפרש רש"י שם "לב חרד". וראה גם פי' בכור שור.

אמנם רש"י - בפי' הב' לפי פשוטו - שולל לגמרי פי' זה, וכן שולל פי' המדרש שמובא בתוס', תענית שם.

ובספר מושב זקנים מבעלי התוספות הקשה על רש"י: "וכי אסור לעסוק בתורה בדרך והלא כתיב ובלכתך בדרך, וכן שני ת"ח ההולכים בדרך ואין להם ד"ת וכו'".

כל המפרשים כ'מזרחי' ה'גור ארי' ה'לבוש' ועוד, כבר עמדו על הקושיא הנ"ל, אך - לאחר כל הפירושים דהמפרשים - עדיין נשארת הקושיא מה הכרח הגמ' ורש"י לפרש הפסוק שלא כפשוטו, ובפרט יקשה על רש"י בפירושו עה"ת כאן שמפרש לבן חמש. ועוד יותר, דרש"י בגמ' שם מפרש - "תרגזו: תתעו בדרך", וכאן לבן חמש אינו מבאר כך.

אפשר לומר דהטעם לכך שרש"י לא פירש כמו הרשב"ם והרמב"ן - שיוסף אמר להם שלא יראו מליסטים - הוא, דהרי כבר הוכח בתחלת הסדרה שהם רצו להחריב כל ארץ מצרים ולא יראו מכל המדינה, וודאי לא יראו מליסטים.

והנה שרש תיבת "תרגזו" הוא משרש "רגז" ונזכר כמה פעמים בתנ"ך. ובחומש נמצא זה בפ' בשלח (טו, יד) "שמעו עמים ירגזון", ובפ' כי תבא (כח, ה) "לב רגז", ובשני המקומות תרגם אונקלוס מלשון פחד.

ה'משכיל לדוד' מפרש שרש"י הניח פי' הפשוט לאחרונה משום דהוקשה לו תי' "בדרך", שהי' לו לומר אל "תרגזו" עבור המכירה, ומה הוסיף כאן שלא יריבו בדרך. ועוד יותר שהרי כבר אמר להם "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם", ומדוע חוזר ע"כ שוב. ומזה גם למדו בגמ' תענית הנ"ל את שאר הפירושים.

ולהעיר, דבפי' הלבוש ברש"י כאן יכולים לראות איך דייק בכל תי' מפירושו; דברש"י נכתב "תרגז" ולא כתב "ירגז", ומטעם זה דוחה פי' ה'גור ארי'.