רש"י בפרשת האזינו לב, ז-ח. שאל אביך אלו הנביאים שנקראים אבות, זקניך אלו החכמים, ויאמרו לך – הראשונות. והנה מה שרש"י מוסיף ויאמרו לך – הראשונות, כוונתו לפי הפירוש שזקניך אלו החכמים, שאז קשה איך חכמים ידעו עתידות, ולכן מפרש שבאם זקניך הפי' – חכמים, הנה יאמרו – הראשונות. אך לפי"ז צ"ע דהי' לו תחלה (בפסוק) לדבר מן הראשונות, ואח"כ מה שיאמרו הנביאים. (כי לכאו' הפסוק הוא בהמשך אחד, שאם נפרש זכור ימות עולם היינו מה שענש בעבר, ובינו שנות דור ודור להכיר להבא כו' וע"ז מסיים שאל אביך – הנביאים, היינו להכיר להבא כו', וזקניך ויאמרו עונש הראשנים). אך יש לומר שמאחר שהנביאים נקראים אבות והחכמים זקנים, הנה אב יותר קרוב מזקן, ולכן כותב אביך קודם.

אח"כ בפסוק ח' בהנחל עליון גוים מפרש"י כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתו הציפן ושטפן. ועל בהפרידו בני אדם, מפרש"י שקאי על דור הפלגה (כי בפשטות פירוד הי' אצל דור הפלגה). ובפשטות קשה, אצל בהנחל עליון גו' (שבפשטות קאי על דור אנוש ומבול), ועיין בשפ"ח שמפרש שרש"י מפרש הנחל (גם?) ענין נחל. (ולכאו' הכרחי הוא, כי בלא זה איפה נרמז פה הציפן ושטפן, ולכן מפרש בהנחל לשון נחל). ואצלם אין שום הצלה, רק בדור הפלגה – יצב גבולות עמים. וא"כ חסר ההמשך בהפסוקים. וצ"ע.

היינו שהפסוק מתחיל עם פורענות של דור (אנוש?) ומבול שלהם לא היתה הצלה. ומסיים בדור הפלגה שהי' יכול לכלות אותם רק שהשאירם בשביל מספר בני ישראל. ואם כוונת הפסוק שיתבוננו בזה שהקב"ה יכול לכלות החוטאים, מדוע בדור הפלגה מסיים (פירט אויס) ענין שונה שהקב"ה אוהב וכו' הלא פה רוצה ארויסברענגען, כנ"ל, שמעניש חוטאים ושייראו לחטוא.