"ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן", קשה כוונת הכתוב "ויעשו כן", דאמאי קאי, והרי בפסוק כו מפרט הכתוב מה שעשו, ולמה מרמז כאן?

וי"ל שהכוונה היא, כשיוסף הציע להם הצעתו, שא' ישאר ויאסר במקום שהם כולם ישבו במאסר ושגם יביאו בנימין לפניו כו', הסכימו להצעתו. כלומר ש"ויעשו כן" הכוונה - שהסכימו.

דוגמא לזה: בבראשית א, ל מתואר שהקב"ה הקציע עבור כל חית השדה וגו' "ירק עשב" לאוכל (לאכלה) ואח"כ כתיב "ויהי כן". והקשה בפי' בעה"ט הארוך על כוונת הכתוב ב"ויהי כן". ותירץ שהקב"ה הטביע בחיות שלא יתאוו לבשר אלא לעשב. מורם מזה, שמצינו תיאור של ויהי כן שקאי על תכונה או שינוי בנפש, ולאו דוקא על פעולה בפו"מ.

אך קשה להעמיס דוגמא הנ"ל לנדו"ד, ובעיקר מפני ששם מובא הל' ויהי, שכן הי'. ומונח זה ("היה") בנקל אפשר לפרשו על מצב רוחני (תכונה או שינוי בנפש וכיו"ב). אבל בפרשתנו מובא הלשון "עשיה", שמוסבת על פעולה ממשית, מה ענין עשיה להסכמה והרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו?

אך הנה הקדמונים נעמדו על פי' המונח "עשיה", ויובא כאן דוגמא שתסתור קושיא הנ"ל. הרס"ג בפירושו על בראשית ג ,כא (מאמרו של הרכבי "הקדם" תרסז-סח, הובא בפי' רס"ג על התורה הוצאת קאפח) הסביר, וז"ל: ויעש ה' אלקי' לאדם ולאשתו אין פירושו שברא להם בגדים חדשים וחידש דבר, ואינו אלא שסבב להם סבות איך לעשות דבר שבו יתכסו . . שגלה להם הצמר גפן והפשתן . . ומצאנו שהלשון קורא את הגרם והסבוב עשייה והוא מה שאמר ה' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (יחזקאל לו, כז) ואין כאן שום דבר יותר מאשר סבוב וגרם. ע"כ הנוגע לעניננו. מורם מזה, שמצינו המונח עשיה גם על תיאור מצב החורג מפעולה ממשית. ובנדו"ד הוא "עשיית ההסכמה" של אחי יוסף.

לאחר כתבי הנ"ל ראיתי שכן פי' ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה', וז"ל: ויעשו כן: שהסכימו לעלות בלתי אחיהם האחד וחייבו את עצמם לו (ליוסף) להביא את אחיהם הקטן וזה מאמר יהודה ליעקב "העד העד בנו האיש" לפי שהתחייבותם לו בזה היתה בבית וועד שלו ומקום שררתו אשר נאספים שם שרי הממלכה וראשיה, עכ"ל. וברעיון קצת דומה פי' ברבנו בחיי שהסכימו ואמרו אנחנו תחת רשותכם וכו'.

אמנם הדבר צריך עדיין בירור בפשוטו של מקרא דהנה יש לחלק בין הדוגמא מ"ויעש להם חגורות" לכאן. דשם סיבת העשי' נחשב עשי', כיון שיש בזה עשי' גם לפועל. וע"ד דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה כמו"כ מה שהראה להם והם עשו נחשב זה ונייחס עשי' זו של הקב"ה. אך כאן, הרי לא עשו עדיין דבר כלל, והסכמתם ליוסף היא עדיין סיבה רחוקה להעשי' בפועל. והיינו, והוא העיקר - מפאת הל' עבר - ויעשו - שכבר עשו, והלא עדיין הם במצרים (כהוקשה בתחלה).

אך הי' אפשר לפרש כ"ז באופן אחר - שהכתוב אמר ויעשו כן ובכוונתו להמשיך ולתאר מה עשו. רק בינתיים הפסיק הכתוב עם "מאמר המוסגר" של כ-5 פסוקים ותיאר עוד כמה פרטים שארעו בהמשך, אך באמת פסוק כו הוא המשך ומוסב הוא לסוף פסוק כ.

ואין להקשות היכן מצינו "מאמרים מוסגרים" במקרא? דמצינו כן בכ"מ: שמות ו, יג: "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". ואין המשך לכתוב מה צוה. וכן הק' רש"י "ודבר הציווי מהו?" והשיב: "מפורש בפרשת שני' לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם..." וכן הדגיש רש"י שוב פעם כשהמקרא סיים "מאמרו המוסגר" (בן י"ד פסוקים) ופי' בפסוק (שם) כט ופסוק ל "אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם חזר הענין עליו להתחיל בו". ו"שנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות". וכן מצינו בבראשית לט, א, ויוסף הורד, פירש"י "חוזר לענין ראשון אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדולתו...". ראה גם פרש"י ש"א לא, א "כאדם האומר נחזור לענין ראשון", עיי"ש. ופירש"י שמות כג, כא "מחובר לראש המקרא". ופירש"י שם כה, ט "המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו", עיי"ש. ובראשית ג, כ "חזר הכתוב לענינו הראשון".

אמנם כן, שמצינו ראינו מא' מוסגרים בכתובים, אך דוחק לומר הכי כאן. ואבאר:

נראה בעליל מדוגמאות הנ"ל ש"גדרו" של מא' המוסגר בקרא הוא כאשר המדובר בקרא נפסק בהמשכו ונשאר דבר בלי הסבר. וכמו ויוסף הורד שקשה - הלא זה כבר מסופר מקודם. וע"ז מפרש רש"י כנ"ל (נחזור כו'). וכמו"כ ויצוום - בלי שיכתוב מה צוה. אך כאן לא נראה הפסוק מסוג הנ"ל. והא ראי' שרש"י לא עמד ע"ז כלל.

אשר מזה גופא שרש"י לא דיבר ע"ז (גם לא ברמז), משמיע שהדברים אינם נפסקים ואין על מה לעמוד ולפרש מפאת ענין ההמשך. ואשר לכן הדרא קושיא לדוכתא.

ועם טעם זה הנ"ל, שרש"י לא קם על זה, ניתן להוכיח ג"כ דלא כאופן הא' (כפי' הר"א בן הרמב"ם והבחיי). [והכוונה דלא כמותו - בפשוטו של מקרא. כידוע שכמה דרגות בפשטני המקרא, ובנידו"ד מדובר לפי פשטות הדברים וכידוע ומפורסם שיטת הלימוד ודרכו המוסלל של כ"ק - בלקו"ש והמפורסם א"צ ראי']. דהא מצינו ברש"י פר' בא (יב, כח) דכתיב שם: וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה ה' וגו' וע"ז כותב רש"י (מהמכילתא) וזלה"ק: וילכו ויעשו וגו'. וכי כבר עשו, והלא מראש חדש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו". ע"כ.

ומזה שרש"י לא רמז לפי' כזהו ולא שמץ מינהו, הרי הוכחה ברורה שאין זה הפשט ב"ויעשו" דכאן, והדרא הקושיא שבתחלה לדוכתא ועצ"ע.

והמסתבר לומר בכ"ז, שהא שרש"י אינו עומד ע"ז הוא כי הדברים פשוטים מדי ואין צריך לפרש יותר מהנא' בפסוק במפורש. (וכידוע שיטת כ"ק בזה, וכנ"ל).

הלא השאלה מהו "ויעשו כן", והנסיון לפרש שקאי על ההסכמה כו' (כנ"ל באופן הא') נובע משאלה פשוטה: "ויעשו" - מה עשו. ועל זה הפי' הוא כפשוטו כהמשך הכתובים. שהתחילו ללכת מבלעדי שמעון על מנת להביא בנימין. וזהו קרוב למ"ש הר"א בן הרמב"ם אבל עם שינוי קצת: בוודאי שהתחלת כל המשך הענינים הוא ע"י שהסכימו לתנאו של יוסף (עכ"פ בלית ברירה כו'), אך לא רק הסכמה בלב וכיו"ב כ"א הסכמה השייכת ונמשכת תיכף לעשי' בפועל. וההסברה בזה:

מ"ש "ויעשו כן" הוא הקדמה לכל הפסוקים הבאים אח"כ עד שבאו עם בנימין "ויעמדו לפני יוסף". וזהו פשטות כוונת הקרא, ש"ויעשו כן" - ומה עשו - הנה בתחלה התחילו להתווכח על מכירת יוסף ואח"כ הלכו ליעקב ואח"כ יעקב לא רצה לשלוח בנימין ואח"כ וכו' עד "ויעמדו לפני יוסף", ובזה נשלם שעשו "כן" כמו שיוסף אמר. ומה שבאמצע באים עוד פרטי הדברים אינו מפסיק הענין כלל, כ"א אדרבה, הן הן סדר המאורעות עד שנשלם הדבר כמו שציוה יוסף, וד"ל.