בפ' וירא (יח, כה), בטענת אברהם אבינו להקב"ה להציל אנשי סדום, כתיב "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ופירש"י בד"ה חלילה לך הב' - "חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה".

והק' בשפ"ח והלא בדור המבול נשארו נח ובניו וגם בדור הפלגה לא המית כולם אלא ויפץ אותם, ואיך יאמרו שכך אומנתו להמית צדיק עם רשע. ותירץ דכך יאמרו - בדור המבול היו גם יותר צדיקים ושטפם, אך נח ובניו נשארו לקיום המין, אבל בלאו הכי הי' שוטף הכל אפי' נח, ובמקום שאין שוטף הכל וחרון אפו יצא על איזה אקלים לבד - אזי הוא מכלה כל האקלים צדיקים ורשעים וכן הי' בודאי בדור הפלגה.

והנה לקמן (פ' לב) דביקש אולי ימצאון שם עשרה, פירש"י - על פחות לא ביקש, אמר דור המבול היו ח' נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם.

ולכאו' אינו מובן, דאם טענת אברהם הי' שלא יאמרו כך אומנתו כו' כך עשית לדור המבול כו', למה לא ביקש לח'? הלא זהו כל טענתו - אע"פ שבדור המבול לא עשה הקב"ה כן, מ"מ כאן יעשה כן להציל המקום מפני הצדיקים - כדי שלא יאמרו כו'.

וי"ל הביאור בזה בפשטות, דהנה בפ' כה בד"ה חלילה לך הא' פירש"י - וא"ת לא יצילו הצדיקים את הרשעים למה תמית הצדיקים, ופי' בשפ"ח - שנראה שהקרא סותר אהדדי דבתחלה אמר ולא תשא למקום, משמע שאף על הרשעים התפלל, ואח"כ אמר חלילה לך וגו' להמית צדיק עם רשע1, משמע שלא התפלל אלא על הצדיקים. ומתרץ דה"ק, וא"ת לא יצילו וכו'.

ועפ"ז י"ל, דאחרי שהשיב לו הקב"ה (פ' כו) "אם אמצע בסדם חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם", הבין אברהם דבודאי לא ימית הקב"ה את הצדיקים, והטעם שלא ימית, משום שלא יאמרו, או משום "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". וא"כ מסברא מובן שאין חילוק בין צדיק א' לחמישים, דאפי' צדיק א' חלילה לך ואינו משפט להמית. וא"כ המשך הבקשות שביקש אולי ימצאון מ"ה וכו' לא היו בנוגע לצדיקים אלא בנוגע להצלת הרשעים בזכות הצדיקים, דבזה שייך לחלק בין כמות הצדיקים, דאם זכות עשרה צדיקים לכל כרך יציל אותם, ל"ד שזכות ט' צדיקים בכרך יציל אותם. וכן הלאה, ארבעים וכו', דאף דחמישים יצילו ה' עיירות, אולי זה מפני כל הזכותים ביחד, משא"כ ארבעים לד' עיירות וכו'.

וגם מובן עפ"ז שהטענה דיאמרו כך הוא אומנתו כו' הוא רק בנוגע להטענה "למה תמית הצדיקים" ולא להטענה "לא יצילו הצדיקים את הרשעים"2. וי"ל הביאור בזה, כמשמעות הפסוק ע"פ הנ"ל דטענת "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" קאי רק על טענת "למה תמית הצדיקים" והיינו דאינו משפט להמית הצדיקים, משא"כ להמית הרשעים אע"פ שיש צדיקים אינו היפך המשפט שהרי הם רשעים, ולכן אין חשש שיאמרו כו'.

ומובן מש"כ רש"י שלא ביקש לח' - כי ראה שבדור המבול לא הצילו הח' את דורם.

והנה בשפ"ח שם (פ' כ"ה) הביא קושיית הרא"ם, דהקשה דמה יועיל אם יציל את הצדיקים, עדיין יאמרו שכך הוא אומנתו, דיחשבו שבתוך הרשעים היו צדיקים, וכמו שחושבים בנוגע לדור המבול אף שבאמת לא היו עוד צדיקים אז. ולכן פי' הרא"ם דהאי חלילה אדלעיל קאי, חלילה לך מעשות שלא תשא למקום (לרשעים) בזכות הצדיקים הנמצאים, כי יאמרו העולם כך הוא אומנתו ששוטף הכל הצדיקים ורשעים יחד כי אינם יודעים שהיו רשעים לבד רק חושבים שגם הצדיקים נשטפו עמהם3. ואח"כ כדי לתקן מאמר להמית צדיק עם רשע שאין לו קשר עם מה שלמעלה הימנו שהרי לא אמר עד כאן אלא שיצילו הצדיקים את המקום ולא שינצלו הצדיקים עצמם, הוסיף וא"ת, והוא נמשך עד חלילה לך האחרון, וא"ת לא יצילו הצדיקים את הרשעים, אבל תרצה לעשות כלי' כללית, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט.

והנה לפי' זה יוצא דכשהשיב הקב"ה4 "ונשאתי לכל המקום בעבורם", כוונתו לאותה טענה שלא יאמרו כו'. וא"כ המשך הבקשות היו גם מאותה טענה, דאפי' אם ימצאון עשרה צריך להציל לכה"פ עיר אחת שלא יאמרו צדיקים הרג.

אבל עפ"ז חוזר קושי' הנ"ל במש"כ רש"י דלא ביקש לח' משום דהח' דהמבול לא הצילו, דהלא זהו כל טענתו, דבסדום לא יעשה הקב"ה מה שעשה לדור המבול.

וי"ל בזה ובהקדים, דלפי הנ"ל לכאו' אינו מובן, דמפני הטענה שיאמרו צדיקים הרג, למה צריך זכות הצדיקים, אפי' בלי צדיקים יציל את הרשעים מפני שלא יאמרו. אלא דלכאו' פשוט, דמשום החשש שיאמרו כו' גרידא בודאי אין להציל רשעים וחוטאים דצריכים עונש וכפרה, ורק דאם שייך להציל אותם משום זכות צדיקים, אזי יש לעשות כן מפני החשש. ולכן המשיך לבקש גם בשביל כמה עיירות, או אפי' עיר א' - דאם ישנם עשרה צדיקים בעיר א' - עכ"פ יש להציל הרשעים דעיר זו שלא יאמרו צדיקים הרג והרי יש זכות להציל אותם. ועפ"ז י"ל, דמזה שבדור המבול לא הצילו נח ומשפחתו את דורם, למד מזה אברהם דאין בח' צדיקים די זכות להציל רשעים. ולכן לא ביקש כאן אולי ימצאון ח', כי אף דיש חשש כו' מ"מ אין זכות להצילם.

ויש להוכיח כן מזה גופא שלא הציל הקב"ה את דור המבול מפני נח ומשפחתו, דלכאו' אם יש טענה זו למה אכן הרג הקב"ה את הרשעים בדור המבול. ולאידך, מזה שהרגם לכאו' הי' לאברהם להבין שאין הקב"ה חושש למה שאומרים העולם, וא"כ מהו טענתו כאן? וע"פ הנ"ל מובן, די"ל דחשב אברהם דבדור המבול באמת היו הרשעים ניצלים - מפני חשש זו - אם הי' זכות גדול בדורם, דהיינו י' צדיקים או יותר. ולכן כאן ביקש אולי ימצאון עשרה, דהיינו שאם יהי' זכות גדול יציל את הרשעים, כדי שלא יאמרו צדיקים הרג כמו שאומרים גבי המבול, והרי יש די זכות.

ויש להעיר דבס' באר בשדה כ' דלכאו' קשה בלשון רש"י דכ' - "יאמרו כך הוא אומנתו ... כך עשית לדור המבול" כו', דמתחיל בלשון נסתר ומסיים בלשון נוכח, ועפ"ז כ' פי' אחר, דדברי העולם הם רק "כך הוא אומנתו שוטף הכל צדיקים ורשעים", אבל "כך עשית לדור המבול" כו' הוא דברי אברהם, והוא בתמי' - וכי כך עשית לדור המבול ודור הפלגה? הלא בדור המבול הצלת את הצדיקים5 (נח ומשפחתו), וא"כ אין זה אומנתך להרוג הצדיקים, ולכן אל תעשה כן בסדום, שלא יחשבו שזה אומנתך.

וזה קאי לפי שיטת השפ"ח הנ"ל דטענה זו הוא על הצלת הצדיקים, ועפ"ז לק"מ מש"כ רש"י לקמן דלא ביקש לח' להציל את הרשעים שהרי בדור המבול לא הציל אותם וא"כ איזה חשש יש, הלא זהו אומנתו שמענש את החוטאים, ועיין.