ויקרא יח, כב "ואת זכר לא תשכב גו'" להלן בפ' קדושים נמצא איסור זה בתוך רשימת העריות, וכאן נמצא לאחר איסור עבודה זרה של מולך ולפני איסור "ובכל בהמה לא תתן שכבתך גו'".

ואולי י"ל שבכאן יש רמז לחומרת הדבר שדומה לענינים הכתובים בסמיכות לזה (מולך, ובכל בהמה גו').

וגם י"ל הטעם למה לא נכלל ברשימת העריות כבפ' קדושים, שהאיסורים שנכתבו לפני זה ברשימה של העריות הם שייכים יותר לענין שאר בשר, כמו שהפרשה מתחילה (יח, ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו גו'. משא"כ משכב זכור שייך יותר ל"התועבות האל עשו אנשי הארץ גו' ותטמא הארץ" (יח, כז) וכמו שמסיים בפסוק של משכב זכור עצמו - תועבה היא. וכן בפ' קדושים (כ, יג) מסיים בענין הנ"ל תועבה עשו שניהם גו'. ובשאר עריות לא נזכר בפרט תיבה זו אלא שנכללו במה שאומר הכתוב (בפ' אחרי יח, כו-כז) "ושמרתם אתם גו' ולא תעשו מכל התועבות האלה גו'" ובפסוק כז "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם גו'". לכן הסמיכה התורה ענין זה עם מולך ובהמה שגם הם בכלל התועבות (אבל לא ענין קירוב לשאר בשר).

וזה שבפ' קדושים נמצא באמצע רשימת העריות, הנה בפשטות זהו מפני ששם מדובר אודות העונש (ולא האזהרה - כבפ' אחרי), ונמצא כתוב בתוך אלה שעונשם סקילה, ובסוף הרשימה של עונש סקילה (גבי אנשים), שאחרי זה כתוב העונש של אשה ואת אמה שזהו עונש שריפה, ואח"כ ענין בהמה, שאמנם ענשה גם סקילה, אבל כבר אינו בסוג המדבר (בלבד), ואח"כ (כמדומה) אין יותר חייבי סקילה.