נחלת הר חב"ד, אה"ק ת"ו
על הפסוק "מלאתך ודמעתך לא תאחר" (שמות כב, כח). כותב רש"י "לא תאחר - לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לביכורים...".
הנה, אין "לא תאחר" זה, דומה ל"לא תאחר לשלמו" שבדברים כג, כב, ששם הכוונה שברגל הראשון שעולה לביהמ"ק ישתדל להביא קרבנותיו שנדר, וכשעוברים ג' רגלים עובר בבל תאחר (לדעה אחת - ולהלכה). וכאן לא פירש רש"י כן, אלא "לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר כו'".
ולכאורה צ"ע, דבשלמא "שלא יאחר את המוקדם" אפשר להכניסו בתיבות "לא תאחר", אבל "שלא יקדים המאוחר" איך נכנס ב"לא תאחר".
ובפשטות הכוונה, שאם יקדים את המאוחר, הרי בדרך ממילא מאחר את המוקדם, ונמצא שגם לזה התכוונה התורה בתיבות "לא תאחר", היינו לא תאחר את המוקדם, ע"י שתקדים את המאוחר. אלא כיוון שבא לבאר תיבות "לא תאחר", הרי בע"כ העיקר הוא (לא תשנה כו') שלא לאחר את המוקדם, שזה נכנס בפשטות בתיבות "לא תאחר".
וע"פ הנ"ל יומתק, מה שרש"י הקדים לומר "לאחר את המוקדם", ואח"כ הוסיף "ולהקדים את המאוחר", שלכאורה עפ"י סדר הזמנים, הנה "להקדים את המאוחר" צריך להיות בתחלה, ואח"כ צריך לומר "ולאחר את המוקדם", או שבכלל אין צורך לומר זה, שהרי בדרך ממילא יוצא כן, שאם הקדים את המאוחר, הרי מאחר את המוקדם, והי' צ"ל "...לא תשנה סדר הפרשתן להקדים את המאוחר". ותו לא.
אלא שכנ"ל ענין "לאחר את המוקדם" נכנס (יותר) בפשוטו של מקרא (של לא תאחר), ולכן לא הי' יכול שלא להביא את זה בראשונה. אבל בודאי שהכוונה גם ל"להקדים את המאוחר", שרק עי"ז מתבצע ה"לאחר את המוקדם".
ועדיין צ"ע, למה כתבה תורה ענין זה של לא לשנות סדר הפרשתן בלשון של "לא תאחר", שבפשש"מ אינו מובן כ"כ, ולכאורה אפשר הי' לכתוב בלשון המובן יותר, כמו שכתוב בפ' תבוא (דברים כו, יג) "ככל מצותך אשר צויתני גו'". ופירש"י שם בד"ה "ככל מצותך" - "נתתים כסדרן ולא הקדמתי תרומה לביכורים ולא מעשר לתרומה וכו'". והי' יכול גם כאן לכתוב "מלאתך ודמעך תתן כאשר צויתיך", שלכאורה זה מובן יותר שהכוונה לפי סדר, מאשר תיבות "לא תאחר".
וי"ל בדא"פ, שכאן גילתה תורה מהו העיקר של הענין "ככל מצותך אשר צויתני" (ש"נתתים כסדרן ולא הקדמתי תרומה לביכורים כו'"), שהעיקר הוא שלא לאחר את המוקדם.
ולכאורה זה מתאים עם מ"ש בגליון תתלד (עמ' 76 ואילך), בהערה "מלאתך ודמעתך לא תאחר" (מיוסד על המבואר בגליון תתיח (חג השבועות ה'תשס"א) עמ' 79 ואילך), שבפ' משפטים נתבארו ענינים עיקריים וקצרים, שגם זה - לכאורה - אחד מהדברים שהתורה לימדה אותנו, שהטעם העיקרי של "לא תשנה סדר הפרשתן", הוא שלא לאחר את המוקדם.
ועדיין צ"ע, למה מפרש את ה"לא תאחר" "שלא לשנות סדר הפרשתן", ולא כפשוטו (וע"ד בקרבנות). וי"ל שזה (על דרך שנתבאר בהערה הנ"ל, שזה) דבר הלמד מענינו, שבפסוק זה אינו מדבר בקרבנות אלא במתנות כהונה, בכורים ותרומה.
ובפרט שלהלן (פסוק כט), כתוב "כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהי' עם אמו גו'", ושם מבואר ברש"י ד"ה "ביום השמיני תתנו לי" - "יכול יהא חובה לבו ביום, נאמר כאן . . מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן, אף שמיני האמור כאן, להכשיר משמיני ולהלן...". הרי שכאן דוקא בא הכתוב לא לדבר על הזריזות, אלא ממתי כשר, ואין כאן ענין של לא תאחר.
שמכל זה מובן, ש"לא תאחר" כאן, אין ענינו שלא לאחר, אלא שלא תאחר את המוקדם (ע"י שלא תקדים את המאוחר).
Download PDF