במדבר כג, יד רש"י ד"ה "ראש הפסגה" – "בלעם לא הי' קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, ששם מת משה, כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה".

יש להבין: א. מהי האריכות של "בלעם לא היה קוסם כבלק וכו'". ב. כל הקטע בלשון נסתר, ובסוף מסיים וזו היא הפרצה שאני רואה בלשון מדבר (גוף ראשון).

וי"ל בדא"פ, שבעצם יש כאן שאלה, איך יתכן שיהי' "ויאמר אליו בלק לך נא אתי אל מקום אחר גו' וקבנו לי משם", (ובפסוק שלאחריו (יד)) "ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה גו'", וכי בלק אמר לבלעם מה לעשות ואיפה ללכת, והרי להיפך צריך להיות, שבלעם יאמר לבלק (בנבואה) לאיפה ללכת, דבשלמא בפעם הראשונה הלך בלק עם בלעם לקרית חוצות, כדי להראות לו את ה"עיר מלאה שווקים אנשים נשים וטף בחוצותי', לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו" - רש"י. ולהעיר שגם שם (שבלעם נצרך לבלק) הקדים הכתוב את בלעם (כב, לט) "וילך בלעם עם בלק גו'", וזה מובן שהרי הוא העיקר (בענין זה).

וגם מה שכתוב (כב, מא) "...ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל גו'", גם זה מובן, ש"במות בעל" הוא שם עבודת כוכבים - כדפירש"י בד"ה "במות בעל", ולא ידע בלעם איפה הוא שם את העבודת כוכבים שלו.

אבל לענין לקלל וכו', הרי הוא (בלעם) ה"מומחה", והוא לכאורה צריך לדעת גם איפה. וכמו שאמר לו (בלעם לבלק) לבנות שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים ושבעה אלים, ולמה א"כ בלק צריך לומר לבלעם "לך נא אקחך אל מקום אחר גו'", שבלק אמר לבלעם איפה טוב לקלל.

וע"ז מבאר רש"י – "בלעם לא הי' קוסם כבלק", שענין הקסמים הם הכוחות של הטומאה שנותנים אפשרות לדעת העתידות, וכיון שזה מכח הטומאה אין נותנים להראות להם דברים ברורים.

- ואגב, רואים כאן דבר פלא, שאפילו בלעם הרשע, כיון ששרתה עליו שכינה וקיבל נבואה, א"ה - אף שנגלה אליו רק בלילה, ורק בגלל חביבותם של ישראל נגלה אליו גם ביום, וגם כשהי' נגלה אליו הי' "נופל על פניו לפי שהי' ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו" (- רש"י במדבר כד, ד), מ"מ כיון שזה ענין של נבואה (אמיתית) - הי' רחוק (עכ"פ קצת) מענין הקסמים, שענין הקסמים הם ההיפך לגמרי מענין הקדושה, שלכן נצטוינו בפרשה מיוחדת (פרשת שופטים (דברים יח, ט-טו)) "כי אתה בא אל הארץ . . לא תלמד לעשות גו' לא ימצא בך גו' קוסם קסמים גו' כי תועבת ה' כל עושה אלה גו'", ולגבי נבואה ישנם עוד פסוקים המתייחסים במפורש בשלילת הקסמים, כמו (שם שם יד) "כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' גו', נביא מקרבך מאחיך גו' אליו תשמעון", שלכן מובן למה בלעם לא הי' קוסם כבלק.

והעיר שביהושע (יג, כג) נאמר "ואת קוסם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב" (הובא ברש"י כג, כד). וזה מובן שבן בעור התעסק (גם) בקסמים, שהרי נאמר בתחילת הפרשה (כב, ז) וקסמים בידם ויבואו אל בלעם. ובפרט בענין המלחמה עם ישראל (ששם נאמר בלעם בן בעור הקוסם), שהפריח את מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פרח עמהם, שזה בודאי היה מצד הקליפה, שלכן נפלו כשאלעזר הראה להם את הציץ שחקוק עליו שם ה', ששם דוקא מתאים לקרוא לבלעם - הקוסם, אלא שבלק עלה על בלעם בקסמים.

שעפ"ז מובן למה רש"י כותב שבלעם לא הי' קוסם, שלכן בלעם לא ידע ללכת לשדה צופים. אבל בלק שהי' קוסם, ידע לפי הקסמים, שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם.

- והתיבות "ששם מת משה" אינן מדברי ומחשבות בלק (בקסמים), אלא רש"י מבאר מי היתה באמת הפרצה, ששם מת משה, אבל בלק לא ידע את האמת - והוא הבין שהפרצה היא שח"ו יחולו הקללות משם.

וי"ל בדא"פ, שבלעם שאל אותו למה הבאת אותי לכאן, והרי לא רואים מכאן את כל העם רק קצהו, ומהי המעלה במקום זה. ועל זה הסביר לו בלק, שכיון שיודע בקסמים שעתידה פירצה להפרץ בישראל משם, א"כ זוהי הפרצה שאני רואה, שאתה תקלל וכאן ח"ו היל"ת תחול עליהם הקללה.

שעפי"ז מובן למה קטע זה הוא בלשון גוף ראשון (מדבר), שאלה הם דברי בלק לבלעם (כתשובה על שאלתו למה הבאתי לכאן).

והנה, להלן כג, כח בד"ה "ראש הפעור" מפרש רש"י: "קוסם הי' בלק, וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור, ולא הי' יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואין יודעים מה רואים".

שגם כאן - כמו בפכ"ג, יד - מדגיש רש"י שקוסם היה בלק, שבפשטות גם כאן בא רש"י לתרץ משהו (ובפרט שכבר הזכיר את זה פעם, הרי בודאי שאין צריך סתם לחזור על זה אם אינו בא לתרץ שאלה), שגם כאן אפשר לשאול אותה שאלה, למה בלק לוקח את בלעם, ולא ההיפך. וגם, למה לוקח אותו דוקא לראש הפעור, והלא לא נאמר שמשם ראה את ישראל, כמו שאמר לו (לעיל (כב, מא) "וירא משם קצה העם". ועד"ז (כג, יג) "...אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכולו לא תראה"). אבל כאן לא נאמר שיראה את ישראל לא כולם ולא מקצתם, וא"כ מה הי' לו להביאו לשם. ואם זה בית עבודת כוכבים, הרי כבר לקח אותו לבמות בעל, וי"ל שאם לקח אותו לשם בפעם הראשונה - כנראה הי' מהע"ז החשוב אצלם, ואם שם לא קלל אלא בירך, מה יש לו לצפות מראש הפעור, ובפרט שכנ"ל לא נזכר שראה משם קצה העם וכיו"ב, שעפ"ז קשה למה הביאו לשם.

וע"ז מבאר רש"י קוסם הי' בלק, וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור, והאמת הי' שלקו בגלל ש"ויצמד ישראל לבעל פעור", אבל בלק חשב, שמה שרואה בקסמים שהם (ישראל) לוקים, זהו שהקללה ח"ו תחול עליהם, לכן לקח אותו לשם.

w

ומוסיף רש"י: "וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואין יודעים מה רואים", לכאורה אין כאן מקומו של החוזים בכוכבים, שכאן מדבר על קסמים.

וי"ל בדרך אפשר, שיש לשאול לכאורה ממה נפשך, אם ישנו ענין של קסמים, והראי' שהתורה צריכה לאסור את זה, א"כ למה אינו יודע על פי הקסמים מהי הפרצה שבראש הפסגה (ענין מיתת משה), ועד"ז בראש הפסגה - לא ידע במה ולמה לקו.

הנה על זה עונה רש"י: קוסם הי' בלק, וראה שהן עתידין "ולא היה יודע במה", היינו שהידיעה שלהם אינה ידיעה ברורה, ולראי' לזה שיש ענין יודע ואינו יודע ברור, מביא מחוזים בכוכבים שכבר למדנו בספר שמות כמה וכמה פעמים שהאיצטגננים של פרעה ראו ולא ראו דבר ברור, כמו בגזירה הראשונה של (שמות א, טו) "אם בן הוא והמיתן אותו וגו'", "שאמרו לו איצטגניני פרעה שעתיד להוולד בן המושיע אותם" - רש"י, אבל לא ידעו מיהו ואצל מי יוולד. ועד"ז בגזירה השני' (שם א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו גו', כי "אמרו לו איצטגניניו היום נולד מושיען ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל (ועוד דבר אמרו - שמכאן עיקר הראי' שרואים ואין יודעים מה רואים ש)רואין אנו שסופו ללקות במים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה.

ויש להוסיף, שהראי' מחוזים בכוכבים היא באופן של ק"ו, שענין חוזים בכוכבים אינו דבר שלילי, שלא נצטווינו שלא לחזות בכוכבים, ואדרבה, אברהם אבינו הי' אצטגנין גדול, שזה חכמה שאפשר לראות בכוכבים ענין עתידות, ואעפי"כ אין יודעים מה רואים.

- לכאורה אברהם ידע מה ראה - עאכו"כ ענין הקסמים שזה קשור עם רוח הטומאה כו' בודאי ש"קוסם הי' . . ולא הי' יודע במה כו'".

ומה שלעיל (כג, יד) אמר בלעם לא הי' קוסם כבלק, וכאן (כג, כח) אומר רש"י קוסם הי' כבלק (ולא מזכיר את בלעם), הנה זה מובן בפשטות, שלעיל - כפי שנתבאר שם בדא"פ - רש"י בא לתרץ איך זה שבלק צריך לקחת את בלעם למקום שהוא מחליט, ולא להיפך, שעל זה מבאר רש"י שבלעם לא הי' קוסם כבלק, ולא בדק כ"כ בקסמים (או שבדק ולא הצליח), למצוא את המקום שטוב - ר"ל היל"ת - לקלל את ישראל.

אבל כאן - לכאורה - עיקר כוונת רש"י היא לבאר למה לקח בלק את בלעם לראש הפעור דוקא, ובפרט שלא נזכר כאן שראה את ישראל משם או מקצתם עכ"פ.

וע"ז אומר קוסם הי' בלק וראה שהן עתידין כו'.

ויש להוסיף בדא"פ ולומר, שיתכן שאין (כ"כ) עיקר דברי רש"י ב"קוסם הי' בלק", שהרי זה אנו יודעים כבר מפסוק יד, כדפירש"י שם (הובא לעיל), אלא בעיקר כוונת רש"י היא להמשך הדברים ש"ולא הי' יודע במה", שכיון שקוסם הי' (ולא ענין נבואה ח"ו), א"כ מובן למה "ולא הי'יודע במה".

ועפ"ז יומתק גם הראי' מחוזים בכוכבים, אעפ"י שאינו שייך לכאן, אבל בזה מסביר יותר ענין השלילה של קסמים.

ועפ"י הנ"ל גם יומתק למה בפעם הראשונה כשמביא שבלק הי' קוסם (יותר מבלעם), אינו מביא ראי' מחוזים בכוכבים, שלכאורה מתאים יותר לכתוב זה בפעם הראשונה, אבל כנ"ל, שם עיקר כוונת רש"י היא לתרץ למה בלעם לא אמר לבלק לאן ללכת. ולכן גם לא מתחיל בלשון "קוסם הי' בלק", וגם לא הדגיש "ולא ידע מהי הפרצה", כמו שאומר אצל ראש הפעור "ולא היה יודע במה".

משא"כ כאן בא לדבר יותר על עצם ענינו של בלק, למה בחר במקום ראש הפעור, לכן גם באר ענין החסרון של הקוסם. והסתייע מחוזים בכוכבים.