בפרשת משפטים יש פסוק שלכאורה אין מובן כלל בפשטות, וכמה מפרשי החומש דחקו לפרשו, אבל רש"י לא מפרש כלום בנוגע לזה.

והוא מה שכתוב שם (כא, ח): "......"

ולכאורה אינו מובן מהו הפירוש כאן לעם נכרי, ולא נאמר לאיש נכרי. ועוד, אם רצה האדון למכרה לישראל אחר מותר?

ועוד מצינו ענין דומה לזה בפרשת כי תצא, אבל שם כתיב (כא, יד): "...ומכר לא תמכרנה בכסף..."

ואם כן, אינו מובן מה הי' חסר כאן אם הי' כתוב גם כאן: "מכר לא תמכרנה בבגדו בה", ותו לא.

והנה רש"י מעתיק תיבות אלו מן הכתוב ומפרש: "שאינו רשאי למכרה לאחר לא האדון ולא האב".אבל לכאורה אינו מתרץ השאלות הנ"ל.

ואדרבה בזה שמפרש "לאחר" הרי הפירוש הוא לכל מי שהוא, ואם כן למה נאמר בכתוב "לעם נכרי".

ובפירוש באר מים חיים (מאחי המהר"ל מפראג) כתב, וז"ל: "ויהי' לעם נכרי כמו לאיש נכרי", עכ"ל.

והנה נוסף לזה שלפי דבריו הי' רש"י לפרש זה ולכתוב: "פי' לאיש נכרי", או: "כמו לאיש נכרי".

עדיין אינו מובן מהו הפירוש של "נכרי", שהרי לכאורה האיסור למכרה הוא לכל אדם.

וראיתי בחומש אוצר הראשונים שמביא בשם הטור, וז"ל: "לפי שנאמר בעבד עברי (ויקרא כה, מז) ונמכא לגר תושב או לעקר משפחת גר, שיכול אדם למכור עצמו לגוי, לפיכך מזהיר הכתוב שלא למכור בתו לגוי ופירש הפסוק אחר שפדאה האב המוכר לא יוכל למוכרה לגוי, והוא הדין מתחלה, אלא לפעמים שאדם חפץ מאוד לפדות בתו מן האדון לפי שלא ייעדה (ואם) ירצה למכרה אפילו לגוי שנה או שנתיים כדי שיפדנה מזה, על זה מזהיר הכתוב. אי נמי חוזר לתחלת הפסוק, כי ימכור איש את בתו לאמה, לא ימשול למוכרה לנכרי", עכ"ל.

והנה נוסף לזה שהי' רש"י לפרש כל זה, ובפרט שהבן חמש למקרא עדיין לא למד חומש ויקרא.שיכול אדם למכור עצמו לגוי. הנה מדבריו של הטור משמע שהכתוב מזהיר את האב. ורש"י פירש שזה אזהרה בין על האב ובין על האדון.

ובנוגע לתירוץ השני שתירץ הטור, "שחוזר לתחילת הפסוק" - איך יפרש מה שכתוב בסוף הפסוק "בבגדו בה".

ובשם האברבנאל מביא שם, וז"ל: "אפשר לפרשו על כל בן ישראל, כי הוא יחשב לה כאילו הוא עם נכרי, כי כיון שזה שולחה מביתו, כי איש אחר יהי' בעיני' כעם נכרי. או שאמר זה להודיע, שעם היות ברשות הקונה עבד עברי לתת לו אשה כנענית להוליד ממנה בנים, שאין כן הדבר בקונה אמה עברי', שלא יוכל לתתה לאיש כנעני לשכב עמה, כי הנה לעם נכרי אשר לא מבני ישראל הוא לא יוכל למכרה", עכ"ל. (ועל דרך זה כתב החזקוני)

והנה גם תירוצים אלו אינם לכאורה על פי פשוטו של מקרא. ובפרט התירוץ השני שכנראה חוזר לתחילת הפסוק, ואם כן איך יפרש מה שכתוב בסוף הפסוק: "בבגדו בה".