בפרשת שמות בפירש"י ד"ה מזה בידך (ד-ב) בא"ד: "מזה ~ שבידך אתה חייב ללקות . ."

בפירש"י ד"ה ויהי לנחש (ד-ג) בא"ד: "רמז לו שספר לשון הרע על ישראל באומרו לא יאמינו לי . ."

בפירש"י ד"ה מצורעת כשלג (ד-ו) בא"ד: "אף באות זה רמז לו שלשון הרע ספר באומרו לא יאמינו לי . ."

מהור"ר הח' הת' ש.ז.ב. שאל כאן שאלה חמורה בפירושי רש"י הנ"ל.

הרי ה' בעצמו ממשיך לדבר באותו נוסח של משה בהמשך הכתובים שם?

ולפלא שלא מצאתי במפרשי רש"י המפורסמים שיעירו בזה?

במדרש שהובא בפי' הרמב"ן על אתר נמצא "באווארעניש" על הנ"ל. וז"ל המדרש: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי". אותו שעה דבר משה שלא כהוגן. הקב"ה אמר לו "ושמעו לקולך" והוא אמר והן לא יאמינו לו. מיד השיבו הקב"ה בשיטתו ונתן לו אותות לפי דבריו. לשון ואלה שמות רבה. ע"כ מה שהובא בפי' הרמב"ן שם.

אבל זה מחזק הקושיא עוד יותר.

שאם במדרש הוצרך להבהיר עאכו"כ שבפירש"י כן.

בהכרח לומר שיש בהפסוקים כאן משהו שעל ידו מובן הדבר בפשטות עד כדי כך שאין צורך לפירוש.

ידידי, אחד מאנ"ש, ניסה לבאר שמשה לא הי' לו לומר "והן לא יאמינו לי" אלא הי' צריך לסמוך ולבטוח בה' שימציא לו העצות הנחוצות לו למילוי שליחותו דרך האותות שיכנסו דבריו ללבם של ישראל ויאמינו בנבואתו.

אבל לפי פירש"י זה אינו, שרש"י מדגיש רק ש"רמז לו שספר לשון הרע על ישראל" ואין זכר בפירש"י כאן על טענת "הרהור אחרי מדותיו של הקב"ה".

הנה, מה שיש לבאר בזה באופן שיובן הדבר בפשטות עד שאין רש"י צריך לבארו, שמוצאים הפרש קטן (לכאורה) אבל עיקרי בין דברי משה בטענתו שלא יאמינו בו בנ"י שבגלל זה נרמז לו דרך האותות שספר לה"ר ~ ובין דברי ה' בזה בהפסוקים אחריו.

דברי משה בפסוק ד, א, "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'".

דברי ה' בפסוק ח' ו-ט' (אחרי שנעשו בו שני האותות).

"והי' אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון".

"והי' אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך . ."

הפרש עיקרי יש כאן.

משה מדבר בוודאות וכפי שמתרגמים אונקלוס ויונתן בן עוזיאל על "והן לא יאמינו לי", "והא לא יהמנון לו . ."

ודברי ה' הם בסגנון של ספק "והי' אם וגו'".

ע"י שינוי הבולט בדברי ה' מול דברי משה ביחס לאמונת בנ"י בנבואת משה כנ"ל, עי"ז מובן מאליו שהוודאות שבדברי משה הוא הוא שגרם שירמזו לו ש"סיפר לה"ר על ישראל באומרו "לא יאמינו לי" ואינו דורש ביאור בפירש"י.

וקרוב לומר שגם מפרש"י תפסו בפשטות כנ"ל שעי"ז יובן למה לא העירו בדברי רש"י קושיא הנ"ל.