במדבר (ה, י) רש"י ד"ה "ואיש את קדשיו לו יהיו" - "לפי שנאמר מתנות כהונה ולויה יכול יבואו ויטלום בזרוע ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים".

כלומר, שלפי פי' זה, הנה פסוק זה מתפרש בדומה ל("לו יהיו" שב)פסוק שלפניו, ששם כתוב וכל תרומה . . אשר יקריבו לכהן לו יהיה (שזה קאי על ביכורים - כדפירש"י, ש"ואיני יודע מה יעשה בהם, ת"ל לכהן לו יהיה בא הכתוב ולימד על הביכורים שיהיו נתונין לכהן").

ועפי"ז ממשיך בפסוק שלאחריו ואיש את קדשיו לו יהיו, שכמו שהבכורים יהיו לכהן - לו יהיה, כן גם התרומות ומעשרות יהיו לבעלים - לו יהיו.

אלא שכמובן שאין הכוונה שלגמרי יהיו שלהם, שהרי צריכים ליתנם לכהן וללוי, אלא שטובת הנאתן לבעלים, שיש להם רשות לתת לכל מי שהם רוצים, ויכולים לקבל טובת הנאה (מעט ממון) מכהן זה שרוצה שיתנו לו.

ועפי"ז - כנראה - מתפרש החלק השני של הפסוק "איש אשר יתן לכהן לו יהיה", שמי שכבר נתן לכהן

- וכהן כאן לאו דוקא, אלא ה"ה ללוי אלא מכיון שדבר עד עתה מכהן, לכן ממשיך בכהן -

אז יהיה לו, אבל לא לפני זה, ורש"י לא צריך לפרש חלק זה (השני) של הפסוק, כי זה פשוט.

ומוסיף רש"י ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי, שלכאורה למה אומרו רש"י. שממ"נ אם שייכים לפשש"מ, היה צריך להביאם, ואם לאו - למאי נפק"מ שיש עוד מדרשים הרבה כו'.

וי"ל בדא"פ מפני ששייכות פסוק זה לכאן מוקשה מאוד, דבשלמא הפסוק שלפניו שמדבר על נתינת ביכורים לכהן, יש לפרש, שכיון שדבר על נתינת גזל הגר לכהן, צירף לכאן גם נתינת ביכורים, ששניהם דברים לא ידועים.

אבל ללמד כאן שהמתנות (של כהונה ולויה) שייכים לישראל (טובת הנאתן לבעלים) (שזה תוכן הפוך לגמרי ממה שנאמר לפני זה), לכאורה אין כאן מקומו.

לכן אומר רש"י שיש הרבה מדרשים כו', שלפי המדרשים ההם מתיישב הקשר שבין הפסוקים, וכיון שכולם דברי אלקים חיים, לכן אין להקשות למה כתוב כאן ואיש את קדשיו גו' שאף לפי פי' הפשוט נראה שאינו מובן הקשר, אבל לפי המדרשים מובן.

ואח"כ מוסיף רש"י ומדרש אגדה ואיש את קדשיו לו יהיו כו' לו יהיו המעשרות סוף שאין שדהו כו'.

שאף שכבר אמר שיש הרבה מדרשים, ולא הביאם (שכנ"ל כנראה אינם שייכים לפשש"מ), אעפי"כ הביא מדרש זה שלפי מדרש זה יש קשר (בתוכן) בין פסוק זה לפסוקים שלפניו. שכמו שבפסוקים שלפניו מדברים על נתינה לכהן, כך גם פסוק זה - לפי המ"א - מדבר על נתינה לכהן.

שמה שאומר "לו יהיו" הרי זה עונש על מה שלא נתן לכהן, שלכן "לו (לבעה"ב) יהיו המעשרות".

ועפי"ז גם מתפרש המשך הפסוק (ורש"י נחית לפרשו, שפי' זה אינו פשוט). ש"איש אשר יתן לכהן לו יהיה", שמי שיתן לכהן "מתנות הראויות לו" לו יהיה "ממון הרבה", שלפי' זה הרי זה מחזק את הנתינה לכהן, שבזה הקשר לפסוקים שלפניו.

ואעפי"כ אין רש"י מביאו כפירוש ראשון. שבודאי לפרש ש"את קדשיו לו יהיו" מתכוונים "שאין שדהו עושה אלא אחת מעשרה שהיתה למודה לעשות" אינו פשש"מ בכלל.

ועד"ז לפרש בחלק השני של הפסוק (איש אשר יתן לכהן) לו יהיה לבעה"ב ממון הרבה, זה אינו פשש"מ.