פירש"י הנ"ל ד"ה הנותרים (שמיני י, יב): יש לו שייכות ישירה ומכרעת בנוגע לשאלה שהתייחסתי אלי' מבין כמה שאלות שהאריך והרחיב בהם הרב וו.ר. בנוגע לעונש כרת בפירושי רש"י בכ"מ, בגליונות תשצח, תת, תתה.

בקובץ תשצח (י"ל לחג השבועות תש"ס) הקשה הרב וו.ר. (בין השאר) על פירש"י בפ' אחרי ד"ה נכרת (יז, ט): "זרעו נכרת וימיו נכרתין", ובקובץ תת (י"ל לג' תמוז תש"ס) הצעתי מענה על עיקר שאלתו בפירש"י הנ"ל, ובקובץ תתה (י"ל לש"פ נח תשס"א) הקשה ע"ז הנ"ל מכמה צדדים.

ואעתיק מדבריו שבקובץ הנ"ל:

"אחת מהשאלות שכתבתי בקובץ תשצח הוא על מה שפירש"י בפרשת אחרי ד"ה ונכרת "זרעו נכרת וימין נכרתין". לכאורה עיקר החידוש כאן הוא שגם זרעו נכרתים, ולפי זה הי' לו לרש"י לומר בקיצור "לרבות זרעו" או "גם זרעו נכרתים". ועל כל פנים הי' צריך להיות הסדר ברש"י בהיפוך, דהיינו "ימיו נכרתין" ואחר כן ש"גם זרעו נכרתין"".

ואחר כך המשיך להעתיק התירוץ שכתבתי - שהענין הוא להיפך, שהעיקר הוא שזרעו נכרת. זאת אומרת שההמשך שלו תוך עם ישראל, שזה ע"י זרעו, נפסק. ועל זה הקשה, אם זרעו יכרתו והוא לא יכרת הרי נשאר שמו קיים תוך עם ישראל (ולא רק ע"י המשך, אלא) בזה שהוא עצמו עדיין קיים.

וממשיך "ועוד שזה שזרעו נכרתון בכלל, זה חידוש גדול שהרי זרעו מה חטאו וגם כתיב ... "איש בחטאו יומתו"".

ועוד טוען שם: הרי בפסוק נאמר "... ונכרת האיש ההוא מעמיו", ואיך יכולים לפרש בפשטות (שעיקר) כוונת הפסוק אינו לאיש שעשה העבירה בפועל ("האיש ההוא"), אלא לבניו.

ונראה לי שע"י פירש"י ד"ה הנותרים הנ"ל יש להסיר טענותיו הנ"ל. - דזה שנאמר "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" מתקיים ה"להשמידו" ע"י מיתת בניו גרידא ואהרן נשאר קיים (ולא נגע בימיו ושנותיו).

ועפ"ז יש להבין שאין לתמוה כשעונש כרת מתקיים בעיקר בזה שזרעו נכרת.

ואולי יש גם להבין עפ"י הנ"ל זה ששאל למה המתין רש"י לפרש זה עד פרשת אחרי והלא כבר נאמר העונש של כרת כמה פעמים לפני זה. די"ל שרק אחרי שרש"י אמר מה שאמר בד"ה הנותרים בפרשת שמיני, בא עם פירושו בפ' אחרי על "ונכרת האיש ההוא", שזה מתקיים ראשית כל ע"י כריתת זרעו.

ואולי יש גם להבין עפ"י הנ"ל זה שהוסיף לשאול שם למה אין רש"י מפרש שהמדובר בד"ה ונכרת בבנים קטנים שמתים בעון אביהם, שהרי בנוגע לגדולים נאמר "איש בחטאו יומתו". שע"פ מה שנתבאר לעיל בקשר לפירש"י הנותרים, ובפרט לפי ביאורו של ה'באר בשדה שהעתקתי קצת מדבריו שם, הרי בנים קטנים דוקא אינו מוכרח מצד "איש בחטאו יומתו".

ויה"ר שנזכר כולנו יחד להיעוד "ובלע המות לנצח", "והקיצו ורננו שוכני עפר", א"ס.