ויקרא יט, ג. רש"י ד"ה אמו ואביו תיראו כאן הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם כו', ולהלן ברש"י ד"ה אני ה' אלקיכם כו' איזהו מורא לא ישב במקומו כו' ואיזהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא.

ונמצא לפי זה שענין לא ישב במקומו ולא ידבר במומו ולא יסתור את דבריו, מקיים הבן (והבת) יותר לאב - שזהו ענין מורא, וכנ"ל שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר כו'.

- ואולי בגלל זה נאמר ענין זה בלשון חז"ל בלשון זכר "(לא ישב) במקומו" (ולא במקומם), דאף שהתורה צותה ענין מורא גם לאם, אבל חז"ל נקטו את הרגיל יותר אצל בני אדם, שעי"ז מתקבל יותר.

ואולי עפי"ז גם מתיישב הלשון גבי כיבוד "מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא" שלא נאמר מאכילו, מלבישו וכו', שהרי גלוי לפניו שענין זה עושים לאם יותר מלאב, ולכן נקטו חז"ל לא בלשון זכר, אלא סתם מאכיל כו', ואולי רצו לנקוט בלשון נקבה, אלא שמפני הצניעות נקטו לשון סתם, מאכיל ומשקה כו'.

ולכאורה י"ל, שהחידוש שהבן נצטווה לכבד גם את האב והיינו שאם הי' מאכיל ומשקה בלי הציווי של כבד את אביך גו', הנה ה"מאכיל" וה"משקה" יתכן להיות מחמת יראה ומורא, ואז נמצא שגם אם עושה אותן הפעולות של כבוד לא יצא ידי חובת כיבוד. וע"ז אומרת התורה כבד את אביך שתקיים מצוות כיבוד.

ועד"ז לגבי האם, שבודאי צריך לקיים מצות היראה, וזה מתבטא בענין לא ישב במקומה כו'. אבל יתכן שיעשה זאת מפני הכבוד (בלבד) שגלוי לפניו שהבן מכבד את האם כו' וזה החידוש שיעשה זאת מפני היראה ואז יקיים מורא אם (איש אמו ... תיראו).

ועדין צ"ע למה הכניס רש"י את הביאור איזהו מורא כו' ואיזהו כבוד כו' ברש"י ד"ה אני ה' אלקיכם, לאחרי שמפרש (על זאת שבתותי תשמורו גו') אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו.

שלכאורה הי' צ"ל ענין זה בד"ה אמו ואביו תיראו מיד אחרי שמבאר למה הקדים אם לאב לפי שגלוי כו' ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו כו' ושם הוא המקום לבאר איזהו מורא ואיזהו כבוד.

ובפרט שבתו"כ אמנם כתוב כן, שבאותו מקום שמבאר שמהאב מפחדים יותר ואת האם מכבדים יותר כתוב שם ענין זה של איזהו מורא ואיזה כבוד כו'.

וי"ל בדא"פ, שבכללות כשאומרים ש"הבן ירא את אביו יותר מאמו" ו"שהבן מכבד את אמו יותר מאביו" הנה לפני שאנו יודעים את הגדרים של איזהו מורא ואיזהו כבוד אין לכאור הכוונה (דוקא) שהבן יותר לא יושב במקומו מאשר במקום האם כו' ועד"ז להיפך שהבן מאכיל ומשקה את האם יותר מאת האב, אלא שבכללות לגבי האם עומדים יותר בפחד ולאם עומדים יותר בתנועה של כבוד (וקרוב), וזה מוסיף הבנה למה (כאן) במורא הקדים אם לאב ולענין כבוד הקדים הכתוב את האב.

שעפ"י זה מובן שאין טעם להביא כאן איזהו מורא לא ישב במקומו כו', ואיזהו כבוד מאכיל כו'. שהרי העיקר מה שרש"י מביא ענין זה שהבן ירא כו' מכבד את אמו הוא כדי ליישב את סגנון הכתובים, למה שינה הכתוב כאן ממה שנכתב בעשרת הדברות, שבעשה"ד הקדים את האב (שבפשטות כך צריך להיות) וכאן הקדים אם לאב, ועל זה די לענות שמפני שבכללות הבן מכבד את האם יותר, לכן יש צורך להדגיש את האב, אבל אין צורך להזכיר דוקא במאכל ומשתה שהרי גם בלא ישב במקומו יתכן שיבוא מפני כבוד. אלא שחכמים הגדירו איזהו מורא כו', אבל כאן כיון שעיקר כוונת רש"י לבאר ענין הקדימה של אבל לאם או של אם לאב, הנה עיקר הביאור הוא על ההנהגה הכללית כלפי האב והאם, כלפי מי עומדים בתנועה של מורא וכלפי מי עומדים בתנועה של כבוד, שעפי"ז מובן שינויי הכתובים, כנ"ל, וזה נמצא בתוכן הכללי של "הבן ירא את אביו" ו"הבן מכבד את אמו" יותר מאשר לומר שהבן יותר "לא יושב במקומו" מאשר במקום האם, ועד"ז לומר שהבן "מאכיל את האם" יותר מהאב. שלפעמים יתכן שהבן לא ישב במקום האם מצד כיבוד, וכן הבן מאכיל וכו' את האב ועושה זאת מצד מורא כו'. ונמצא שפרטים אלה אינם כ"כ חשובים לכאן כדי לבאר את הפסוקים התמוהים בענין קדימת אב או אם, אלא דוקא באופן כללי כמו שרש"י מביא. ירא את אביו מכבד את אמו.

ועפ"י הנ"ל יש להוסיף בטעם שלא הביא כאן רש"י איזהו מורא וכו', שכיון שכדרשת חז"ל סמך שמירת שבת למורא אב (איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו) לומר אעפ"י שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לו חלל את השבת אל תשמע לו, הנה גם ענין זה מתפרש יותר אם נבאר ענין מורא אב כפשוטו, שאז יש (יותר) חידוש שאעפ"י שהזהרתיך על מורא (באופן כללי) וא"כ קס"ד שזה דוחה ציווי ה' על שבת, אבל אם נבאר בפרטיות מה זה מורא לא ישב במקומו כו' אין כאן כ"כ קס"ד ש(כיון שלא ישב במקומו וכו' לכן) צריך לשמוע לו לחלל שבת.

ועפ"י הנ"ל יש אולי לבאר גם הלשון בדברי חז"ל (המובא ברש"י) סמך שמירת שבת למורא אב לומר כו'. שלכאורה למה אמרו "למורא אב" והרי מפורש כתוב איש אמו ואביו תיראו שכתוב גם אמו, ואדרבה היא כתובה ראשונה וגם כל המשך המאמר הוא על האב, אם יאמר לך אל תשמע לו כו'. ולא נזכרה גם האם.

שעפ"י הנ"ל מובן, שכיון שהפסוק בא לומר שאעפ"י שהזהתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל.. אל תשמע לו, ומכיון שהמורא הכללי יש יותר מן האב, לכן מזכיר אם יאמר לך האב שבדרך הטבע יתכן שיפחד מהאב ויחלל כו', משא"כ האם אף שמצוות על מוראה אבל אין היראה הכללית מהאם (בלי ציווי). אלא שלמעשה נפסק בתלמוד שמה הם הגדרים של מורא לא ישב במקומו כו' ועד"ז מה הם הגדרים לכיבוד.

ועפ"י הנ"ל שרש"י בכוונה לא הביא את הגדרים של מורא וכבוד, כי כאן חשוב ענין המורא הכללי יובן גם הסדר ברש"י, שבתחילה פירש את הפסוקים איש אמו ואביו תיראו (למה הקדים אם כו') שבפשש"מ מיד יש קושיא והרי בעשרת הדברות הי' כתוב כבד את אביך (מקודם), ובכלל אב קודם לאם. ובאר שזה מפני שהבן ירא את אביו יותר, ולכן צריך להזהיר בראשונה על מורא האם, וכשבאר שמצד הטבע יש בו יותר יראה, הסמיך לבאר את חצי פסוק השני ואת שבתותי, ש"סמך שמירת שבת למורא אב לומר כו', וכנ"ל שזה יובן יותר כשהמורא הוא בכללות, ורק אח"כ ביאר את הגדרים המדויקים לפי חז"ל איזהו מורא ואיזהו כיבוד. משא"כ בתו"כ (שאינו בא כ"כ לפשש"מ) לא חש לזה.