בפירש"י ד"ה בכנפיו (הא'. ויקרא א, יז): "עם כנפיו, אינו צריך למרוט כנפי נוצתו".

בפשטות בא רש"י לבאר כי תיבת "(ושסע) בכנפיו" יכולה להתפרש שבכנפיו זה מקום השסיעה, ואינו כן, שהרי "קורעו מגבו", לכן פירש"י שהפי' של בכנפיו הוא כמו עם (ולא בתוך), וזה כמו שאפשר לומר על אדם שהוא בבגדו, שהכוונה עם בגדו. והיינו, ש"אינו צריך למרוט כנפי נוצתו".

ולהעיר, שלכאורה הכוונה היא נוצת כנפיו (ולא כנפי נוצתו). שהרי העיקר הוא הכנף והנוצה טפלה, וכשאומרים כנפי נוצתו, משמע שהעיקר היא הנוצה והכנפיים טפלים להנוצה.

ואולי הכוונה בדברי רש"י "כנפי נוצתו" הוא הכנפיים ששם נמצאים הנוצה. שאינו צריך למרוט את הכנפיים שעם הנוצות, שגם הנוצות הם חלק מהכנפיים.

ולכאורה יש להסתייע מדברי רש"י להלן שאומר "והרי אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפיים נשרפים ואין נפשו קצה" כו', שלכאורה הכוונה ריח של נוצות נשרפות ורש"י קורא לזה כנפיים (נשרפים).

רש"י ד"ה בכנפיו (הב'): "נוצה ממש" כו'. ש"בכנפיו" בד"ה הקודם פירש יותר את ה"ב" של בכנפיו, שהכוונה עם (ולא בתוך), ולא התייחס (כ"כ) לפי' התיבה (בכנפיו) עצמה, ובפרט לפי מה שנתבאר לעיל (בהערה לד"ה בכנפיו הא') שלרש"י הנוצה היא חלק מהכנפיים ואינו מבדיל כ"כ בין הכנפיים לנוצה הרי אינו מודגש כ"כ שהכוונה היא נוצה ממש, לכן פירש כאן.

ועוד, ולכאורה הוא העיקר, שסוף סוף תיבת בכנפיו בפשש"מ הם כנפיים ולא נוצה.

ויש לומר בדא"פ, שלכן העמיד רש"י עוד הפעם ד"ה בכנפיו כדי לפרש (באופן ברור) שכנפיו כאן הכוונה (בעיקר) לנוצה ממש. ויותר מזה אפ"ל, שחוץ ממה שנתבאר בד"ה בכנפיו הא' שהכוונה שאינו צריך למרוט הנוצות, יש כאן גם משמעות חיובית שצריך דווקא עם הנוצות, כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני. ש"והלא אין לך הדיוט שמריח כו' ואין נפשו קצה עליו ולמה אמר הכתוב והקטיר כו'".

ויש להוסיף ביאור בדא"פ, שהשאלה היא כיון שלכאורה הנוצה היא דבר מיותר וטפל לעור, הרי מתאים שיורידו את הנוצה ורק אח"כ יקטירו, וע"ד קרבן עולה שנאמר בה "והפשיט את העולה".

לכן מבארים שבאמת זו סברה נכונה שהיו צריכים למרוט את הנוצות, ורק כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני, לכן צוה הקב"ה להקטיר עם הנוצה ממש.