בגליון תתכו (ותתכה) מביא הרב וולדמאן שי' את דברי רש"י (יז, ג) "ויפל אברם על פניו - ממורא השכינה, שעד שלא מל, לא הי' בו כח לעמוד ורוח הקודש ניצבת עליו". והביא שאלת המפרשים מן "וירא ה' אל אברם", שבתחלת הסדרה, ששם לא נאמר שנפל על פניו. והביא תירוציהם, וכן מה שניסה ליישב הוא על כך.

ולכאורה, אפשר לומר בפשטות, שזה גופא בא רש"י להשמיענו - שכאן נתחדש בענין ד"נפל על פניו", היות ודווקא בפסוק זה ישנו חידוש, שעוד לא הי' לפני"ז, והוא שאברהם נצטווה במצוה הראשונה שבגופו (מעין המצוות דלאחר מ"ת - מצווה ועושה). ולכן זה פעל עליו כאן דווקא, אחרי ששמע ציווי זה דהמילה, שיפול על פניו, כי לאחר שנצטוה על כך "הרי לא יכול לעמוד על פניו כשהוא ערל" כו'.

אבל לפני ציווי זה, אפי' בתחילת דיבור הקב"ה עמו, אין סיבה שיפול על פניו. וכמו"כ בפעם הקודמת (בתחלת הפרשה) שהי' רק סיפור דברים (הבטחה) ד"לזרעך נתתי" - אין סיבה שיפול על פניו - כי לפני הציווי על המילה, אז אין המציאות של ערלה כלל, שתפעול שלא יהי' בו כח.