בגליון האחרון [תתלא] הבאתי פירש"י ד"ה "וישקף" (בשלח יד, כד): "ויבט. כלומר פנה אליהם להשחיתם. ותרגומו ואסתכי, אף הוא לשון הבטה. כמו שדה צופים (במדבר כג, יד) לחקל סכותא". עכ"ל.

ושאלתי שם (נוסף לשאלות נוספות) שקודם פסוק זה כבר נאמר לשון וישקף כמה פעמים: "...וישקפו על פני סדם" (וירא יח, טז). "וישקף על פני סדם" וגו' (שם יט, כח). "וישקף אבימלך" וגו' (תולדות כו, ח).

ובכל מקומות אלו לא פירש רש"י ש'וישקף' פירושו הוא 'ויבט'. ולכאורה הטעם בפשטות הוא משום שתיבה זו מובנת לבן חמש למקרא בלי פירוש רש"י. ואם כן למה צריך לפרש זה בפרשת בשלח.

והבאתי שם שה'באר היטב' וה'דבק טוב' עמדו על שאלה זו ותירצו שרש"י בא כאן לשלול שלא נפרש וישקף מלשון הכאה כמו ועל המשקוף (שמות יב, ז). והקשתי על תירוצם כמה שאלות.

אחת מהקושיות שהקשתי על תירוצם הוא: מדוע נאמר אפילו בתור הו"א - ורש"י יצטרך לשלול זאת - שהפירוש של 'וישקף' בפסוק זה הוא מלשון 'הכאה', אחר שלשון זה כבר נזכר שלשה פעמים קודם פסוק זה, ובכל שלשת הפעמים הפירוש הוא מלשון הבטה. ואם כן למה נאמר אפילו בתור הו"א, שבפעם הרביעית שנזכר לשון זה, מחדש הכתוב פירוש בלתי רגיל, בשעה שיכולים לפרש גם כאן בפשטות ובלי דוחק כמו בשלשה פעמים הקודמות. עד כאן מה שכתבתי בקובץ הנ"ל.

אמנם, לאחר שעיינתי במה שכתבתי, נראה לי שהשאלה שהקשתי מלכתחילה אינה קשה כלל, וממילא גם מה ששאלתי על תירוצם של המפרשים הנ"ל אינה שאלה.

שכן הטעם שפירש רש"י תיבת "וישקף" דוקא בפסוק זה הוא, כי כאן נאמר "וישקף" סתם אלא שהפסוק מוסיף באיזה אופן הי' ההשקפה, דהיינו "בעמוד אש וענן".

וזה באמת צריך ביאור, שהרי רש"י פירש בד"ה "בעמוד אש וענן": "עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט, ועמוד אש מרתיחו וטלפי סוסיהם משתמטות", עכ"ל. ואם כן, איזה שייכות יש בין תיבת "וישקף" לתיבות "בעמוד אש וענן".

ומטעם זה הי' מקום לפרש וישקף מלשון הכאה, כמו שתירצו מפרשים הנ"ל, שכוונת רש"י לשלול פירוש זה.

ולכן פירש"י שגם כאן - למרות קושיא הנ"ל - הפירוש של "וישקף" הוא "ויבט", אבל מוסיף: "כלומר פנה עליהם להשחיתם", וזהו השייכות של "וישקף" לתיבות "בעמוד אש וענן".

ובנוגע למה שכתב רש"י "ותרגומו ואסתכי אף הוא לשון הבטה", יש להעיר:

מצאתי לשון 'הבטה' שכתוב בתורה שבע פעמים, (חוץ ממה שכתוב בפרשת בלק (כג, כא) "לא הביט און" וגו'), ובחלקם מתרגם מלשון 'אסתכי' ובחלקם מתרגם מלשון 'אסתכל'. בפרשת לך לך (טו, ה): "הבט נא השמימה" וגו', ומתרגם אונקלוס: "אסתכי כען לשמיא"; בפרשת וירא (יט, יז): "אל תביט אחריך" וגו', מתרגם גם כן: "לא תסתכי לאחורך"; וכן (שם, כו): "ותבט אשתו מאחריו" וגו', מתרגם גם כן: "ואסתכיאת אתתה מבתרוהי". ובכל אלה מתרגם מלשון 'אסתכי' וכדומה.

משא"כ בפרשת שמות (ג, ו): "כי ירא מהביט" וגו', שם מתרגם: "ארי דחיל מלאסתכלא"; וכן בפרשת כי תשא (לג, ח): "והביטו אחרי משה" וגו' מתרגם: "ומסתכלין אחורי משה"; וכן בפרשת בהעלותך (יב, ח): "ותמנת ה' יביט" וגו', מתרגם: "ודמות יקרא דה' מסתכל"; וכן בפרשת חקת (כא, ט): "והביט אל נחש הנחשת וחי", תרגם: "ומסתכל לחויא דנחשא ומתקים". שבכל אלה מתרגם מלשון 'אסתכל' וכדומה.

וצריך להבין טעם השינוי*.

ויש להעיר, שמצינו כמה פעמים בפרש"י, שמפרש למה מתרגם אונקלוס תיבה אחת פעמים באופן זה ופעמים באופן אחר.

ולדוגמא: בפרש"י בפרשת מקץ ד"ה "ואת בנימין" (מג, טו): "מתרגמינן ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי...", עכ"ל.

ובפרש"י בפרשת תשא ד"ה "ובחרושת" (לא, ה): "...ואונקלוס פירש ושנה בפירושן, שאומן אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר", עכ"ל.

ובפרש"י בפרשת תזריע ד"ה "וכבס שנית" (יג, נח): "תרגום של כבוסין שבפרשה זו, לשון ליבון ויתחוור, חוץ מזה שאינו ללבון אלא לטבול, לכך תרגומו ויצטבע", עכ"ל.

*) אולי יש הבדל בין הבטה שהיא רק באופן של ראיה כפשוטו לראות מה ישנו, שאז תרגומו 'אסתכי', משא"כ כשהכוונה להתבונן בתוכן הדבר, אז תרגומו 'אסתכל'. ולכן בלוט ואשת לוט ששם מיירי בהבטה בעלמא, תרגם 'ואסתכי' (וכן אוא"ל עד"ז בנוגע "הבט נא השמימה" שהכוונה ראיה כפשוטו אף שדוחק קצת). משא"כ בפ' שמות ששם הכוונה הביט אינו ראיה כפשוטו (שמדובר אודות הראיה באלוקות וכו'), וכן בפר' בהעלותך שם תרגם 'אסתכל'. ועד"ז במ"ש והביטו אחרי משה עיי"ש בפרש"י "לשבח - אשרי ילוד אשה" וגו', שההבטה היתה בתוכנו של משה, וכן "והביט אל נחש הנחשת" גו' עיי"ש בפרש"י. וכן "נחש ממית" וכו'. שבכהנ"ל וכיו"ב התרגום הוא 'אסתכל'.

(רק שצריך בירור בפסוק שלנו "וישקף . . מחנה מצרים", שלכאורה אין הכוונה לראיה כפשוטו, וכמו שפרש"י "פנה אליהם". ואולי גם כאן הכוונה הבטה כפשוטו ולא הסתכלות והתבוננות בדבר - שלא היה להקב"ה כביכול על מה להתבונן רק שפנה אליהם כפשוטו ועצ"ע). המערכת.