שמות כא, ז רש"י ד"ה: "לא תצא כצאת העבדים" - "כיציאת עבדים כנעניים . . יכול העברי יוצא בראשי אברים, ת"ל העברי או העברי', מקיש עברי לעברי', מה העברי' אינה יוצאה בראשי איברים, אף הוא אינו יוצא בראשי איברים".

לכאורה צ"ע, דבשלמא זה שלומדים עברי' מעברי לענין שש ויובל (שיוצאת בזה), מובן, שבתחילה מדבר מענין עבד עברי, ואח"כ אין צורך לפרט גם אצל עברי', ולומדים מהיקש העברי או העברי' מקיש עברי' לעברי לכל יציאותיו כו'. אבל למה שנצטרך ללמוד עברי מעברי' לענין יציאה בשן ועין, שהרי העברי הוא - בדרך כלל - המקור לעניני יציאה, שהרי שש ויובל כתוב אצלו וממנו למדים לעברי', וא"כ גם שאינו בשן ועין יהי' כתוב אצלו ונלמד עברי' מעברי כשאר כל היציאות.

וי"ל בדא"פ, שהיא הנותנת, שכיון שבעברי מדבר בענין יציאות, והם היציאות שכן מוציאות אותו, אין כאן המקום לדבר במה אינו יוצא. שכן כל הפרשה מדברת באותו ענין, שמיד לאחר שכתב ובשביעית יצא לחפשי חינם, ממשיכה התורה ללמד עוד פרטים בענין יציאה זו, שאם בגפו יבוא בגפו יצא וכל האריכות בענין האשה וילדי', ובענין לא אצא חפשי גו' וענין הרציעה כו'.

משא"כ גבי אמה העברי' מדובר יותר בענין אי יציאה, שהרי התורה ממשיכה לדבר בענין יעוד, שבעצם הי' צריך להיות אשר לו יעדה" - "שהי' לו ליעדה ולהכניסה לו לאשה" - רש"י.

שי"ל בדא"פ, שלכן התחילה התורה בענין זה של לא תצא כצאת העבדים, אעפ"י שעדיין לא למדנו על יציאת עבד ואמה בשן ועין, אבל מכיון שבא לדבר על יעוד - הקדים ענין של אי יציאה.

ולהעיר מפירוש הרשב"ם: "לא תצא כצאת העבדים" - "בשש שנים, אלא יקחנה לו לאשה כמו שמפרש והולך". שלכאורה ההכרח שהכריח לרשב"ם לפרש כאן, הוא כנ"ל, דאי לאו הכי (אלא מדובר ביציאת עבד כנעני בשן ועין), אין טעם להתחיל בענין שעדיין לא למדנו, ובפרט שהמשך הפסוקים אינם קשורים כ"כ אם נפרש על שן ועין. לכן פירש שהכוונה שלכתחילה לא תצא כצאת העבדים עבריים - דהיינו בשש שנים, אבל לא שאם עברו שש, אינה יוצאת. שהרי אדרבה היא יוצאת גם בסימנים לפני שש, ועאכו"כ שם. אלא שהתורה כאן אינה מדברת בענין יציאותי', אלא שאינה רוצה שתצא, כיון שאדוני' צריך ליעדה.

ואף דרש"י אינו לומד כן, כי בדרך כלל רש"י נצמד עד כמה שאפשר - גם בפשש"מ - עפ"י תורה שבע"פ. וכן נתפרש בגמ' (קדושין טז, א).

ואולי גם רש"י אינו שולל את הפי' הפשוט שאפשר ללמוד בתיבות לא תצא כצאת העבדים - כברשב"ם. ועכ"פ (גם לפירש"י) כיון שהמשך הכתובים הם בענין יעוד שרצוי שלא תצא, לכן מתאימה הפתיחה של לא תצא כצאת העבדים. ועפי"ז מובן שכשבאים ללמוד לעבד עברי, שאינו יוצא בשן ועין, המקום הוא אמה העברי'.