במגילת אסתר פרק ג' פסוק טו מסופר - אחרי שגזר אחשוורוש כלי' על בני ישראל (ח"ו) - "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה". ע"כ. ויש להבין למה בתחילת הפסוק כתוב "שושן הבירה" ובסוף הפסוק "העיר שושן", בלי "הבירה". (ובכלל יש להבין דבר זה בכל מגילת אסתר, למה לפעמים כתוב "שושן הבירה" ולפעמים רק "שושן").

ועי' אבן עזרא על פסוק זה שפי' דבר זה בד"ה והעיר שושן – "ששם היהודים נבוכה כי מה תחוש הבירה כי כולה היא משרתי המלך, ואין שם יהודי רק מרדכי לבדו". ע"כ. וכוונתו לפרש, שהיו ב' אזורים: א. שושן הבירה - שהוא האזור של הארמון ובניני הממשלה, ושם לא היו גרים יהודים (רק מרדכי שהי' משרי הממשלה). ב. העיר שושן עצמה שהיו גרים שם יהודים, ולכן בסוף הפסוק שמדבר לגבי היהודים שהיו דואגים על עתידם כתוב "והעיר שושן נבוכה" (ובביאור מלת "נבוכה" נראה שיש בזה ב' פירושים: שהאבן עזרא פירש וז"ל "מגזרת נבוכים הם בארץ כאדם שהשתבש ולא ידע מה יעשה". אמנם בתרגום אי' "וקרתא דשושן וכו' ובקל בכיתא דעמא בית ישראל", ומשמע שפי' התרגום מל' בכי').

וכפי' האבן עזרא - שהיו ב' אזורים בשושן - ביאר האלשי"ך בהרחבה (לעיל ב, ה) עה"פ "איש יהודי הי' בשושן הבירה", וז"ל הקיצור אלשיך: "הנה שתי עיירות סמוכות זו לזו ועורקמא דמיא הי' עובר ביניהם ומפרידן, אחת נקראת שושן הבירה שם מושב המלך והשרים ואין רשות ליהודים לדור שם, והשני' נקראת עיר שושן כמ"ש "והעיר שושן נבוכה והעיר שושן צהלה", ושם דרים יהודים רבים. רק למרדכי לבדו ניתנה הרשות להיות בשושן הבירה".

והנה מ"ש האלשי"ך "ועוקרמא דמיא הי' עובר ביניהם ומפרידן" כוונתו להא דדרשו חז"ל (מגילה טו) עה"פ "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר" (היינו אחרי שאסתר ביקשה ממרדכי שיאמר ליהודים לצום), ודרשו: "אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית (כלומר שצמו שלשה ימים, י"ד ט"ו וט"ז ניסן" - כן פרש"י במגילה וכן בגמ' שם דט"ו. אולם באסתר רבה פרשה ח' ברייתא ז' אי' שהתענו י"ג י"ד ט"ו, אך לב' הדיעות עכ"פ צמו ביום ראשון של פסח) ושמואל אמר דעבר ערקומא דמיא", ופרש"י בד"ה דסבר ערקומא דמיא "לאסוף היהודים שבעבר השני". והיינו לאסוף היהודים בשושן עצמה ולומר להם ציווי אסתר לצום.

וגם המלבי"ם בפירושו עה"פ (ט, יג) "ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום", וביאר וז"ל: "אמנם לפי דעתי הי' בקשתה על שושן העיר ולא שושן הבירה, כי שושן נחלקת לשני חלקים, מקום הבירה ששם ישב המלך והשרים והיא נקראת שושן הבירה, והעיר בפ"ע היתה נקראת שושן סתם. וביום י"ג הרגו בשושן הבירה, ובקשה אסתר שיתן רשות להרוג ביום י"ג האויבים שנשארו בשושן העיר". ועיי"ש היטב בפסוקים שמדוייק מאוד ובאופן נפלא פירוש זה; דבפסוק ה' שם "ויכהו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן . . ובשושן הבירה הרגו היהודים חמש מאות איש וגו'", ובפסוק י"א "ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך", ובפסוק י"ג "ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן", ובפסוק י"ד "ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן, ובפסוק ט"ו "ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר ויהרגו בשושן", ודו"ק היטב הדק בכל זה.

ב. אמנם העירני חכם אחד דמתחילת מגילת אסתר קשה ליישב דעת המפרשים הללו; דבתחילת המגילה - אצל סעודת אחשוורוש - כתוב (א, ב) "ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים וגו'", והנה המלבי"ם שם פירש שהמשתה הי' לכל ההמון בעיר שושן, וז"ל בפסוק ה': "עוד התחכם כי באחרית ימי המשתה שעשה אל השרים, עשה משתה כללית לכל עם שושן, להוכיח כי קטן וגדול שוים אצלו, כי כולם עבדיו ואין לאחר התנשאות על חבירו". ע"כ. וא"כ כאן לכאו' הי' צריך לכתוב "לכל העם הנמצאים בשושן" ולא "לכל העם הנמצאים בשושן הבירה", ויש ליישב.

ולענ"ד יש עוד לעורר מהא דכתוב באסתר ד, ח, "ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם וגו'", דלכאו' הול"ל "בשושן הבירה" - שהרי שם ניתנה הגזירה, וכמ"ש בפרק ג' פסוק ט"ו "והדת ניתנה בשושן הבירה", וכפי שהבאנו לעיל אות א' בתחילת דברנו. ודו"ק וצע"ק.