ויקרא כה, ד, רש"י ד"ה יהי' לארץ: "לשדות ולכרמים". לכאורה הכוונה בביאור רש"י למעט שביתה הדומה ליובל, ששם לא רק שאסור לזרוע ולזמור כו', אלא השדות יוצאות לבעליהן והעבדים משתחררים. ולכאורה, הרי הפרשה שלאחרי' מדברת בזה, וזה גם מתאים לתיבת "לארץ" - שבפשטות קאי על כל הארץ ולאו דוקא על השדות כו', לכן בא רש"י לבאר שהכוונה כאן בתיבת "לארץ" רק לשדות ולכרמים.

ובשפתי חכמים הקשה למה לא פירש זה רש"י לעיל (בפסוק ב') בתיבת ("ושבתה) הארץ". ולכאורה בתיבות ושבתה הארץ יש דוקא כן משמעות שהכוונה לשדות וכו' – שהרי הדיבור מתייחס לארץ עצמה (שהיא תשבות), וזה שייך (יותר) לשדות ולכרמים. משא"כ הלשון ("שבת שבתון) יהי' לארץ" משמע לכל ארץ ישראל, ולכן יש צורך לבאר שם שזה רק לשדות ולכרמים.

ואם יש לשאול, הנה לכאורה תיבות "שבת לה'" מיותרות, שהרי כבר נאמר לעיל בפסוק ב' "שבת לה'", ובפשטות הוא אותו ענין, שפסוקים ג' ד' הם ביאור לפסוק ב' – אשר מה הכוונה "ושבתה הארץ", ש"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך גו' ובשנה השביעית שבת שבתון גו' שדך לא תזרע גו'", וא"כ מיותר לכאורה לחזור שוב תיבות "שבת לה'".

ובאמת גם תיבות "שבת שבתון יהי' לארץ" שלפני תיבות "שבת לה'" הם מיותרות, שהרי כבר נאמר בפסוק ב' "ושבתה הארץ", ומפרש בפסוק ג' וד' שהכוונה ש"שש שנים תזרע גו' ובשנה השביעית וגו' לא תזרע כו'", שלפי זה מתאים להיכתב בפסוק ד' ובשנה השביעית שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור (ובהמשך "את ספיח קצירך גו'").

וע"פ פשש"מ כנראה אין זה קשה, שהרי אם הי' קשה הי' רש"י מבאר. ולכאורה הביאור בזה הוא, שכיון שבפסוק ב' כתב רק שתי תיבות "ושבתה הארץ", וזהו כמו מקרא סתום שאינו יודע למה הכוונה, הנה לכן כשבא לבאר (יותר) בפסוק ג' ובהמשך לזה בפסוק ד' "ובשנה השביעית גו'" חוזר שוב על תיבות "שבת שבתון יהי' לארץ", ומכיון שחוזר על תיבות "שבת שבתון יהי' לארץ" חוזר גם ואומר "שבת לה'".

ובדרך דרש י"ל בדא"פ, שכמו שבפסוק ב' שכותב "שבת לה'" הכוונה לשם ה', וכדפירשו המפרשים שכיון שישבתו מעבודת האדמה יהי' זה לטובת האדמה כדי שתתן אח"כ יבול יותר טוב, שלכן מדגיש הכתוב "שבת לה'" - לשם ה'.

והנה כשהארץ שובתת לשם ה' הרי בדרך ממילא נמשכת קדושה בכל עניני העולם (הארץ), די"ל בדרך דרש שזאת הכוונה בתיבות - המיותרות לכאורה – "שבת שבתון יהי' לארץ", שהן (כמו) הבטחה שאם יהי' "ושבתה הארץ שבת לה'" הנה יהי' "שבת שבתון יהי' לארץ" בכללות, שימשך בארץ קדושה (ועאכו"כ לשדות ולכרמים שזו עיקר המצוה), וכשיש קדושה יש ברכה כו', ולכן צריך שוב לחזור על ענין "שבת לה'" - שכל ההשפעות והברכות יורגשו ויחדרו בהם את ה"שבת לה'", שההצלחה באה מברכת ה', ואז הגשמיות וההצלחה אינן מסתירות ח"ו על האלקות.