בפ' בא (יב, כז) "ויקד העם וישתחוו", ופרש"י "על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם".

וצלה"ב:

א) מהו שכ' על בשורת הגאולה, הלא אודות הגאולה נתבשרו מכבר וכמ"פ, ונא' ויאמן העם, ומה ניתוסף בבשורה זו?

ב) מהו ענין בשורת הבנים, הלא במצרים היו יולדים ששה או ששים בכרס א', ומהו הריבותא שיהיו להם בנים?

ג) ביותר תמוה דיוק הנ"ל ע"פ דרשת חז"ל "לכם ולא לו ולפי שהוציא א"ע מן הכלל כפר בעיקר", וא"כ, מכיוון שהוציא את עצמו מן הכלל, ועד כ"כ שבעל ההגדה הגדירו כבן רשע, מהו הבשורה שהדבר?

ד) מהו דיוק הל' "הבנים שיהיו להם"?

ה) מהו שכופל מילת בשורה, ולמה לא אמר בסתם "על בשורת הגאולה וביאת הארץ והבנים שיהיו להם"?

ו) מהו היסוד לומר ש"ויקוד העם וישתחוו" הי' על שני ענינים, ולא די לומר שהי' רק על ענין א'?

ואפ"ל הביאור בכ"ז בהקדם דלכ' אפשר לבאר ענין השאילה "מה העבודה הזאת לכם" "לכם ולא לו" למעליותא, והיינו שכשבנ"י ייצאו מהגלות אזי יקיימו הם וגם לרבות בניהם אחריהם את כל מצות ה'. אמנם כשיגיע חג הפסח זכר ליצי"מ אז יהי' שינוי בדבר, שהאבות שעברו בעצמם יחוגו את זה ביתר שאת וביתר עז, דלפום צערא כו' ואינו דומה שמיעה לראייה, ואילו אצל הבנים יהי' זה מצוה ככל המצוות.

וי"ל דזהו הפי' למעליותא בשאלת הבנים "מה העבודה הזאת לכם" לכם ולא לו, שיאמרו, הרי גם אנחנו מקיימים כל המצוות כמונו כמוכם, ומ"מ דוקא אצלכם רואים אנו שדוקא במצוה זו ה"ה בחילא יתיר ותוס' מרובה על העיקר? וע"ז יבארו להם אבותיהם שאי"ז סתם מצוה כ"א שהי' בפועל ענין של גלות וענין של מצרים, ואנו באמת סבלנו מזה בפשטות למטה מעשרה טפחים וכו' ולכן מרגישים ביותר את גודל השמחה דהגאולה. [ואין להקשות ע"ז ממה דרז"ל ובעל ההגדה ייחסו שאילה זו להבן רשע מדיוק זה גופא, דהרי התורה היא נצחית, ובכל הדורות, דלא שייך טעם הנ"ל, שייך נוסח זה להבן רשע, משא"כ בדורם וכנ"ל].

וי"ל דזהו ענין בשורת הבנים, היינו שיהיו להם בנים כאלו שלא יבינו מה זה גלות ולא יבינו מה זה מצרים, והיא היא החידוש שנתחדש עתה בבשורת הגאולה, שאי"ז ענין שיתרחש ב"יש מחר לאח"ז", אלא בניהם הם כבר לא ידעו ולא יבינו גלות מהו. וזהו בנים שיהיו להם, שיהיו להם בנים כאלו שלא יהי' להם מושג של גלות. ועפ"ז מובן שאי"ז שני ענינים, אלא ענין אחד, שבשורת הגאולה כאן הי' ע"י בשורת הבנים שיהיו להם. וזה גופא הסבה לכך שהוצרך רש"י לתרווייהו, שזהו גופא ההסברה למה דוקא כאן פעל אצלם הבשורה ההרגש דויקוד גו'.