ויקרא (ג, ט): "והקריב מזבח השלמים .. חלבו האלי' תמימה", וברש"י ד"ה 'חלבו': "המובחר שבו, ומה הוא, זה האלי' תמימה".

ונמצא שמפרש תיבת "חלבו" לא ככל ה"חלב" שנזכרים בפסוקים כאן: דבכל "חלב" הפי' הוא חלב כפשוטו, משא"כ "חלבו" היינו "המובחר שבו",

ומובן כן גם בפשש"מ, שאילו "חלבו" הי' קאי על (חלב) האלי' תמימה, שגם אלי' היא שומן - הי' צריך להיות כתוב "חלב האלי' תמימה". ומזה שכתוב "חלבו" לחוד, כדיבור המקוטע, ורק אח"כ "האלי' תמימה", הרי ש"חלבו" (כאן) לא קאי על חלב (כפשוטו) אלא על המובחר שבו. וכמו "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" (בראשית ד, ד), או כמו "כל חלב יצהר וכל חלב ותירוש ודגן גו'" (במדבר יח, יב).

ולכאורה חולק רש"י על אונקלוס שתרגם 'חלבו': "תרבי'" (-היינו: החלב שלו (כפשוטו), אלא שזה חלב כשר), - שאילו אונקלוס הי' מבאר כרש"י ש"חלבו" היינו המובחר שבו, הי' צריך לתרגם "שמינוהי" (כמו שפירש על 'מחלביהן' - "ומשמנהון"), או "טובוהי" (כמו שמפרש על 'חלב יצהר' ו'חלב תירוש ודגן': "טוב משח, טוב חמר ועיבור").

ולהעיר מלהלן ד, לה: "ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים גו'", ופירש"י בד"ה 'כאשר יוסר חלב הכשב': "שנתרבו אמורין ואלי', אף חטאת כשהיא באה כבשה טעונה אלי' עם האמורין".

ונמצא שכאן האלי' נכללת בתיבה "(ואת כל) חלבה", שהכוונה לחלב המכסה את הקרב וכו', וגם לאלי'.

ואולי עפי"ז יובן למה אונקלוס תרגם 'חלבו (האלי' תמימה)': "תרבי'", שהרי כאן בפרק ד, לה כולל בחלבו גם את האלי', הרי שאלי' נקראת חלב.

ובטעם פירש"י כבר נתבאר בדא"פ, שמסגנון לשון הפסוק והטעם המפסיק שעליו (על תיבת "חלבו") (פשטא), משמע שאין הכוונה חלב של האלי', שאם כן, כך הי' צ"ל כתוב: "את חלב האלי'". ובפרט שסתם חלב אין הכוונה לאלי'. ולכן אין מסתבר שבזה שהתורה כתבה "חלבו" - בסתם, שתתכוון לאלי'. ומה שכתוב אחריו "האלי' תמימה" - זה בא לפרש את התיבה "חלבו" (סתם), אבל הכוונה ב"חלבו" היינו "המובחר שבו".