במדבר (ה, יב) רש"י ד"ה איש איש כי תשטה אשתו מה כתוב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו אם אתה מעכב מתנות לכהן כו'.

בודאי הוקשה לו לרש"י משהו, שבגלל זה הביא מיד בתחילת הפירוש את הדרשה, שעפ"י דרשה זו יובן אח"כ גם בפשש"מ.

וי"ל בדא"פ (שהקושי הוא ועד"ז הקשה בשפתי חכמים) שכיון שלאחרי פרשה זו (של סוטה) כתובה פ' נזירות, ששם מדובר (גם) על הבאת קרבנות או קרבנות טומאה או של יום מלאות ימי נזרו, הרי לכאורה פרשה ההיא שייכת יותר לענינים המבוארים בפ' זו של גוזל ונשבע על שקר (במדבר ה, ה-י) שיש (גם) קרבן אשם, וכן מדובר כאן על תרומה שנקרא קדש.

וזה שרש"י פירש בתחילת פ' נזיר (ו, ב) למה נסמכה פרשת נזיר לפ' סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כו', הרי לכאורה יש סיבה למה נכתבה פ' סוטה דוקא לפני פ' נזיר ואי אפשר היה להסמיך פ' נזיר לכאן,

(אבל) באמת להסמיך פ' לפ' בכדי ללמוד, אפשר גם לסמוך לפני פ' זו כלומר, שהיה אפשר באמת לסמוך פ' נזיר לכאן, והיה מתאים מצד הענינים של קרבנות כו' כנ"ל, וכדי ללמד שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, הנה היה מספיק בזה שמיד לאחר פרשת נזיר יהי' כתוב פ' סוטה,

וכדמצינו בתורה שבע"פ בתחילת מס' סוטה שמסקינן שמס' זו נסמכה לפ' נזיר (שלפניה) כדרבי דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה כו' יזיר עצמו מן היין, ומקשינן וליתני סוטה והדר ליתני נזיר, ומתרצינן "איידי דתני . . נדרים ואיידי דתני נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים וקתני סוטה כדרבי" הרי שאעפ"י שרצו להסמיך נזיר לסוטה, מפני שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר כו' אעפי"כ עשו זאת ע"י שהסמיכו את סוטה לנזיר (ולא נזיר לסוטה - כמ"ש בתורה) כי היה צורך באופן זה (דוקא) בגלל מסכת כתובות ופרק המדיר ומס' נדרים, ואת הילפותא מסוטה לנזיר (כל הרואה כו' יזיר) ילמדו מזה שסוטה סמוכה ל(ואחרי) נזיר.

א"כ (עפי"ז) אפשר היה גם בתורה (שמצאנו כו"כ (?) פעמים בכה"ג) שבגלל קשר הענינים (של קרבנות וקדשים) שיהיה כתוב מיד לאחר ואיש את קדשיו לו יהיו, פרשת נזיר, ואח"כ, כדי ללמד כל הרואה וכו', יהיה כתוב פ' סוטה.

ולכן מתחיל רש"י מיד בד"ה איש איש כי תשטה אשתו, מה כתוב למעלה מן הענין כו' אם אתה מעכב מתנות לכהן חייך שתצטרך לבוא אצלו כו'. שעפי"ז מובן שאי אפשר היה לדחות פרשה זו לאחרי פ' נזיר, כי זה קשור (מאד) עם הפרשה שלפניה, ולא בגלל תוכן הענינים, אלא בגלל המציאות בחיים, שזה (עלול להיות) קשור זה בזה בפועל ש"מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן", שעליו מרמז הפסוק ואיש את קדשיו לו יהיו, הנה "חייך שתצטרך לבוא אצלו להביא לו את הסוטה".