במה שהק' הרב וו. ראזענבלום לעיל, הנה אולי אפשר לומר (שלא כדברי המפרשים כנ"ל) ע"פ דיוק בלשון רש"י "ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה וכו'". ז.א. שהתחרטו שמכרו אותו והחליטו להתנהג עמו באחוה בנוגע לפדיון אבל מ"מ יתכן שעדיין (אחדים מהאחים) שנאו אותו.

ומדי דברי ברש"י זה צריך ביאור קצת מה שרש"י מסיים "אבל לענין לשבר בר כלם לב אחד להם" מה זה נוגע לענינינו, מה משמיענו בזה ואיך לומדים זה מהפסוק בפשש"מ.