בפירש"י ד"ה לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט, לח): "אם לדין, הרי נאמר (לעיל פסוק טו) לא תעשו עול במשפט, ומהו משפט השנוי כאן היא המדה והמשקל והמשורה". והיינו שתיבות "לא תעשו" וגו' אינם כבפסוק טו ששם הו"ע בפני עצמו וכאן אינו ענין בפני עצמו, אלא כעין הקדמה למה שנאמר להלן, שלא תעשו עול במשפט של מדה, משקל ומשורה.

ושוב עולה השאלה (כמו לעיל בפס' טו) מה שייך לומר (דוקא) לשון עול, והרי במשפט שייך יותר ענין הטיית המשפט, שזה שם כללי לכל אי צדק במשפט, וגם אינו מבואר מהו בדיוק העול.

ואולי אפשר לומר גם כאן (כדלעיל בפסוק טו) שזה הכריח את רש"י לפרש (בפשש"מ, או למדרש המיישב פשש"מ) שזה (בא כדי) ללמד שהמודד נקרא דיין.

וזה שהמודד נקרא דיין, נלמד מעצם לשון הפסוק "לא תעשו עול במשפט", שנכתב בהקדמה ל"במידה, במשקל ובמשורה" שרואים שהתורה מתייחסת לזה כמו משפט, אבל זה שרש"י (שם) ממשיך "וקרוי עול שנאוי ומשוקץ" כו', זה לכאו', מהמבואר לעיל בדא"פ מלשון עול וכנ"ל.

שאם ישקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול שנאוי ומשוקץ כו'.

וצ"ע למה לעיל (בפסוק טו) לא הביא את החמשה דברים שהדיין גורם: מטמא את הארץ ומחלל את השם כו', וכאן הוסיף את הדברים. [ובת"כ נמצא דברים אלה גם לעיל וגם כאן], דלכאורה מתאים שבמקום הראשון מביא את הדברים, ובמקום השני מקצר שסומך על מה שכבר נתבאר לפני זה (בפרשה זו עצמה), ומדוע כאן, בפעם הראשונה, לא כתב רש"י זה ובפעם השני' כן כתב.

ואולי אפ"ל שבפעם הראשונה (בפסוק טו) נחת לבאר איך יודעים שהדיין המקלקל את הדין קרוי בכל השמות האלה "עול שנאוי כו'", ומאריך בזה, ולכן לא המשיך להעתיק את דברי התו"כ, והסתפק במה שהביא שנקרא בשמות אלה.

משא"כ כאן (יט, לה) כבר לא הי' צריך לבאר איך רואים שעול נקרא שנאוי כו' ולכן הביא את ההמשך של תו"כ "וגורם לחמישה דברים האמורין בדיין" כו'.

ואולי יש להוסיף (על המבואר לעיל) שכיון שאנו רואים שהתורה היתה צריכה לכתוב פסוק מיוחד אודות מדה, משקל ומשורה, כנראה שיש מקום לחשוב שבענינים אלה אינו חמור כ"כ,

ואולי מפני שדרך בני אדם לוותר, והרי גם להלכה למעשה יש ענין במקח, שפחות משתות מחילה, ולכן כתבה התורה שגם במדה, משקל ומשורה הוא אותו הדבר כמו משפט רגיל שבין אדם לחבירו.

וזה שבמקח, פחות משתות מחילה, זה מדובר שטעה במחיר המקח או בשווי הכסף, ואח"כ נודע לו.

- ואולי אפילו כשעשה ביודעים אלא שטוען שבעיניו שוה המקח כך, אבל מלשון "נתאנה לוקח" ובעיקר מזה שלפעמים גם יש שנתאנה מוכר, הרי שיש כאן אי ידיעה ברורה -

אבל כאן הכוונה שלא ירמה במדה, שלא ימכור מדה מסוימת ונותן לו פחות ממדה זו ע"י תחבולה וכן במשקל וכן במשורה כדאמרינן בגמ' (ב"מ סא', ב') "במדה - זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד משני האחים הבאים לחלוק שדה בימות החמה, (שמתוך יובשו הוא נגמד וכויץ - רש"י) ולאחד (האחים) בימות הגשמים (באותו חבל, מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צורכו - רש"י), במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח (להכבידו, וכשהוא לוקח במשקל לוקח באלו - רש"י).