דברים ז, יג. רש"י ד"ה ועשתרות צאנך: "מנחם פי' אבירי בשן מבחר הצאן כמו עשתרות קרנים לשון חוזק, ואונקלוס תרגם ועדרי ענך ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן".

הנה תיבת עשתרות אינה מתקשרת (כ"כ) לצאן, שכפי שמוכר לנו מהתורה הנה בכל מקום כתוב הלשון (מקנה צאן או) עדרים, וכמו אצל יעקב כשבא לחרן (בראשית כט, ב) וירא והנה באר גו' והנה שלשה עדרי צאן גו' ובפסוק שלאחריו ונאספו שמה כל העדרים גו' ועוד הרבה, ולאידך פגשנו את התיבה עשתרות כשם מקום (בראשית יד, ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים. וא"כ מה הקשר בין עשתרות לצאן.

לכן הביא רש"י "מנחם פי' אבירי בשן מבחר הצאן כו'", וצ"ע בלשון פירוש מנחם, שאם רוצה לומר שזה מבחר הצאן למה הוא מקדים אבירי בשן ונצטרך לפרש מבחר הצאן, שיפרש מיד מבחר הצאן.

אלא שכנ"ל יש קושי מה הקשר בין עשתרות לצאן, שלכאו' - גם אם רוצים לשבח בצאן מצאנו בתורה כו"כ פעמים שהתורה מפליגה בריבוי הצאן גבי אברהם (בראשית יג, ב) ואברם כבד מאד במקנה גו', ואצל יצחק (שם כו, יג- יד) . . וילך הלוך וגדל . . (יד) ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה גו', ועוד (שם ל, מג) ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות גו', ולא נזכר אף פעם ענין עשתרות.

לכן הביא (מנחם פירש) בלשון אבירי בשן, שתיבת אביר לא רגילים להשתמש בה אצל בהמות, אלא אצל אנשים כמו אביר הרועים (או אצל מלאכים כמו לחם אבירים אכל איש), ואעפ"כ מצאנו שמשתמשים בלשון אבירים גם אצל צאן ובודאי אין הכוונה כ"כ על ענין החוזק אלא על המובחר שבצאן, ואולי המובחר הוא גם חזק.

וכמו שמצאנו שמשתמשים בלשון אבירי הצאן, כך גם אפשר להשתמש בלשון עשתרות צאנך, שגם זה כמובן המשמעות של חוזק, וראי' על זה הביא מ"עשתרות קרנים" שלשון זה - אפי' אם נאמר שזה שם מקום - הרי זה מראה על חוזק (כמו שור שנוגח בקרניו, כמ"ש (דברים לג, יא) בכור שורו, וברש"י ד"ה שורו, "שור כוחו קשה כו' ובד"ה וקרני ראם קרניו, "שור כחו קשה ואין קרניו נאות כו', הרי שמחשיב הקוץ בקרניו) וכנ"ל שהכוונה למבחר הצאן שהם ראויים להקרא עשתרות.

ואח"ז מביא רש"י "ואונקלוס תרגם ועדרי ענך" ולא נתבאר מהי כוונת רש"י בהבאת התרגום, ובפשטות נראה שלפי התרגום אין כאן משמעות מיוחדת בתיבת עשתרות שמראות על חוזק או על עשירות, אלא זה כמו בכל התורה שנזכר לשון עדרים (וכנ"ל) - ואף שבכל מקום נקראים עדרים, הנה כאן נקראים עשתרות.

ויתכן שלפי התרגום הנה ריבוי העדרים בהפלגה נקראים עשתרות. וכשם ש"שגר אלפיך" הוא לשון לא רגיל, אלא שבברכה משתמשים (לפעמים) בלשון לא רגיל (או בלשון מליצה וכיו"ב) עד"ז הוא לשון עשתרות צאנך.

ואולי מאותו לשון הוא גם עשתרות קרנים, שמראה על ריבוי כח וכיו"ב.

ולפי זה הנה תיבת עשתרות היא כינוי לרבוי, ובכל מקום לפי ענינו, אם זה אצל צאן הוא ריבוי עדרים. ואם אצל עיר הוא ריבוי חוזק, ובפרט אם נצמד לתיבת קרנים. ועכ"פ (עשתרות צאנך) אינו ענין של חוזק הצאן.

ומביא "ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן", שלפי פירוש רבותינו נמצא שעשתרות הוא מלשון עושר.

וכנ"ל שכל האריכות ברש"י היא מפני שעשתרות לא שייך לצאן. ולכן הביא ג' פירושים.

והסבר בזה - בדא"פ - שבתחילה הביא פירוש מנחם שזה הכי קרוב לפשש"מ, שהרי תיבה זו עצמה נמצאת במקום אחר לעניין חוזק. וא"כ גם כאן הוא אבירי הצאן.

אלא מכיון שלא רגיל (כ"כ) להשתמש בתיבת כח לענין צאן, הביא פירוש אונקלוס שבדא"פ י"ל כנ"ל שזו תיבה המבטאת ענין ריבוי, ורבוי שייך גם לצאן. או שנפרש שלדברי התרגום היא תיבה נפרדת לעדרי צאן.

ואח"כ הביא דברי רבותינו "למה נקרא שמם עשתרות כו'", שזה יותר לפי הדרש שלפירוש רבותינו אין בתיבת עשתרות משמעות לצאן עצמו אלא לעושר, אבל מיושב עי"ז הקושי שאין משמעות (כ"כ) בתיבת עשתרות ענין של כח, וכנ"ל שלא רגיל להשתמש בענין של כח גבי צאן (ויותר רגיל ענין ריבוי - כנ"ל).

וגם לפי' אונקלוס שמפרש עשתרות "עדרי צאן" (וכפי הפירושים שנתבארו לעיל), הרי בכל זאת נזכר כאן לשון בלתי רגיל, ולפי פי' רבותינו מובן שזה על שם העושר שבא לבעליהן, אבל כמובן שזה פירוש הכי רחוק מפשש"מ, שלפירוש זה אין תיבת עשתרות קשורה (כ"כ) לצאן עצמו, אלא לעושר שבא על ידיהן. (וכנ"ל).