בקובץ הערות וביאורים לפרשת ראה תשמ"ו [שנג] הבאתי פירש"י ד"ה 'מן הפרק אשר אנכי מצוה אתכם ללכת וגו' (א, כח): "הא למדת שכל העובד עבודת כוכבים הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל, מכאן אמרו המודה בעבודת כוכבים ככופר בכל התורה כולה", עכ"ל.

ושאלתי שם, הרי רש"י כבר פירש בפרשת שלח בד"ה "את כל אשר צוה וגו'" (טו, כג): "מגיד שכל המודה בעבודת כוכבים ככופר בכל התורה כולה".ע"כ. ומשם כבר אנו יודעים זה, ולמה אמר רש"י בפרשת ראה, "מכאן".

לאחרונה ראיתי שעמדו על זה כמה מפרשי רש"י:

הבאר בשדה כתב, וז"ל: "אע"ג דכבר למדנו זה מדכתב בפרשת שלח וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכתב שם רש"י מגיד שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, יש לומר דהתם למדנו שכל כך חמורה ע"ז דנחשב לו כאלו כופר בכל התורה אף ע"ג שעדיין לא כפר. והכא מלמדנו קרא דכל העובד ע"ז יהי' סר מן הדרך במעשה, שכיון שכפר בעיקר ועבד ע"ז אין ספק שעתיד לסור מכל הדרך שהיא התורה", עכ"ל.

וצריך עיון בתירוצו לכאורה: שהרי גם בפרשת ראה מסיים רש"י [לאחר שכותב: "הא למדת שכל העובד ע"ז וכו'"]: "מכאן אמרו המודה בעבודת כוכבים ככופר בכל התורה כולה". והרי זה כבר יודעים מפרשת שלח כמו שפירש"י שם.

ועוד הרי נקודת תירוצו הוא שמחלק שבפרשת שלח מדובר בנוגע למודה בע"ז, וכאן מדובר בנוגע לעובד ע"ז וא"כ לפי דבריו, למה מסיים רש"י גם כאן בנוגע למודה בע"ז.

המשכיל לדוד כתב לתרץ וז"ל: "דיוקו דרש"י מדלא כתיב וסרתם וכו' והלכתם אחרי וכו' וכדכתיב בפרשת עקב (יא, טז) וסרתם ועבדתם וכו' לכך פירש דה"ק קרא וסרתם מן הדרך וכו' כיצד וסרתם ללכת וכו' שבזה לבד הוא סר מכל הדרך.

ומה שכתב רבינו אח"כ מכאן אמרו המודה וכו' לכאורה נראה שפת יתר שזה עצמו מה שכבר אמר הא למדת כל העובד וכו'. אלא נראה דדייק רבינו תו אמאי כתיב בלשון הליכה ולא כתיב בלשון עבודה לעבוד אלקים אחרים וכדכתיב דאפילו לא עבד ע"ז רק שמודה בלבו ואסיק אדעתי' שיש בה ממש ככופר בכל התורה וזהו משמעות ללכת וכו' שלבו הולך אחריהם.

והשתא אתי שפיר דכתיבי תרי קראי ללימוד זה חד הכא ואידך בפרשת שלח וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו' וכמ"ש רש"י שם דתרווייהו צריכי חד למעשה ואידך דאפילו במחשבה לחוד הוי ככופר וכו'. ואי לא כתיב אלא חד הוה מוקמינן לי' דוקא בעובד דדיוקא דללכת אינו מוכרח כל כך דהא מצינו וילכו אחרי הגולם והיינו עבודה ממש. אבל השתא דאיכא תרי קראי ואידך מיירי ודאי במעשה כדכתב ולא תעשו ממילא מוקמינן הך דללכת למחשבה.

ובזה אתי שפיר נמי דדייק רש"י בלישני' ובתחלה כתב הא למדת ולבסוף קאמר מכאן אמרו כלומר שלימוד הראשון הא למדת כלומר כבר למדת גם כן ממקום אחר אבל מכאן אמרו כל המודה וכו' שזה נלמד דוקא מכאן מכח יתורא דקרא", עכ"ל המשכיל לדוד.

אבל גם תירוצו לא הבנתי, שהרי גם בפרשת שלח כותב רש"י: "מגיד שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה", והרי כתב: "ואידך מיירי ודאי במעשה כדכתיב ולא תעשו", והפירוש של "ואידך" הוא בפרשת שלח. ועוד, לפי דבריו קשה לכאורה, למה באמת כתב שם רש"י "שכל המודה", ולא "שכל העובד".

ויש להעיר בכלל, שתירוצם של המשכיל לדוד והבאר בשדה הם הפכיים זה מזה לגמרי. שלתירוץ המשכיל לדוד בפרשת שלח מדובר בנוגע למעשה, ובפרשת ראה מדובר בנוגע למחשבה (והמודה). ולתירוץ הבאר בשדה, בפרשת שלח מדובר בנוגע למחשבה, ובפרשת ראה מדובר בנוגע למעשה.

וישנו עוד חילוק בין המשכיל לדוד והבאר בשדה בהבנת דברי רש"י: "שכל העובד עבודת כוכבים הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל". שמלשון המשכיל לדוד: " . . שבזה לבד הוא סר מכל הדרך", משמע לכאורה שעל ידי שעובד ע"ז זה נחשב לו כאילו סר מכל הדרך, אפילו קודם שעשה עבירות אחרות. משא"כ הבאר בשדה כתב: "... שע"י שעבד ע"ז יהי' סר מן הדרך במעשה... אין ספק שעתיד לסור מכל הדרך שהיא התורה".

ואולי אפשר לומר שיש סברא לכאן ולכאן:

שמזה שרש"י לא כתב "יהי' סר" או "סופו לסור" וכדומה משמע כדברי המשכיל לדוד. ולאידך גיסא, מזה שרש"י כתב "הרי הוא סר", ולא "שכל העובד ע"ז כסר מכל הדרך", על דרך שכתב: "המודה בע"ז ככופר בכל התורה", ולא כתב "הרי הוא כופר", משמע כדברי הבאר בשדה.

לאחר שכתבתי זה ראיתי בספר ביאורים לפירוש רש"י, מלוקטים משיחות מכ"ק אדמו"ר, וז"ל: יש לשאול: הרי בפרשת שלח (טו, כב) אומר רש"י "מגיד שכל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה", ואיך אומר כאן "מכאן אמרו"?

ויש לומר: דבפרשת שלח שם מדובר על "המודה בעבודת אלילים, שזהו ככופר בכל התורה כולה" (היפך האמונה בכל התורה), ואילו כאן הכוונה היא לכך שעבודה זרה גורמת שיסור מקיום המצוות בפועל (ראה גם באר בשדה). ומדוייק הוא לשון הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל.

ואף שרש"י מסיים כל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה – יש לומר, שמכאן למדו שגם העובד עבודה זרה (אף שאינו מאמין ומודה בה במחשבתו ולבו) נכלל בחומרה זו ד"כל המודה בעבודת אלילים וכו'" ועיין בליקוטי שיחות חכ"ח עמ' 95. וראה מפרשי רש"י (צידה לדרך, דברי דוד, משכיל לדוד) באופן אחר. ועדיין צריך עיון, עכ"ל.

אבל באמת גם תירוץ זה לא הבנתי, שאיך יתאים זה עם לשונו של רש"י "שכל המודה וכו'".

בסוף ספר הנ"ל מובא רשימת המקורות מהשיחות הנדפסים בהספר. וחשבתי שאולי כשאעיין בהשיחה כמו שנדפס במקורו אולי יתוסף לי בהבנה בהתירוץ. והנה שם מצויין המקור: שלח תש"נ הערה 23. אבל לא מצאתי שם בנוגע להנ"ל.