ראיתי מ"ש הר' א.י. דהקשה (בגליון העבר - תתיא) עמ"ש רש"י (בראשית לז, יז) "נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחוה", "נלכה דותינה - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם" ד"לכאורה כל הפרשה מתפרשת בלי שום קושי - כפשוטה. גם תיאורי המקום וגם הבקשות של יעקב וכו', ומספר שהלך לשכם ולא מצא את אחיו ופגשו איש ושאל את האיש "הגידה נא לי איפה הם רועים", וענה לו שנסעו מכאן ושמע שאומרים נלכה לדותן, והלך לשם ופגשם שם כו'" עכ"ל.

[אלא דמסיים מהניקוד על תי' "את" בתחילת הפרשה, גם למה הלכו בני יעקב לרעות הצאן אם לא כלה המרעה - כבר מתחיל לדבר על ענין בלתי רצוי עיי"ש].

ולא ידענא, דבטח יש כאן אי הבנה: יוסף שאל את האיש הגידה נא לי איפה הם רועים, הול"ל "בדותן". ותו לו!

ויתירה מזו: אמר האיש "נסעו מזה", שאינו נוגע כלל (עכ"פ בתושב"כ, אף דיתכן שזהו אורחא דדיבור). ורק הול"ל "שמעתי אומרים נלכה דותינה".

שו"ר שבלקו"ש חל"ה ע' 169-170 מבאר דברי רש"י "נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחוה", "נלכה דותינה - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם", דשיטת רש"י (מוכח מסתימת דבריו) הוא שהם דברי המלאך ליוסף ממש, ולא שהוא רמז לו ככה (כדברי הרמב"ן). [ומה שמסיים רש"י דאין מקרא יוצא מדי פשוטו (שדותן הוא שם מקום) - הוא נוסף להנ"ל]. והוכחת רש"י הוא "מדיוק התיבות "נסעו מזה" ואריכות הלשון "כי שמעתי אומרים נלכה דותינה מובן שאמר לו גם ע"ד אופן הליכתם שהוא "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם כו'". ות"ל שכיוונתי.