דברים לג, כג, רש"י ד"ה (ים ודרום) ירשה: "לשון ציווי כמו עלה רש והטעם שלמעלה ברי"ש מוכיח כמו ירש ידע לקח שמע כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה שמעה ידעה סלחה אף כאן ירשה לשון ציווי כו'".

הביאור: תיבת ירשה יכולה להתפרש בכמה אופנים: שאילו היתה נקודה בה' - הנקרא מפיק ה' - היתה מתפרשת ירש אותה, ומכיון שבס"ת אין נקודות צריכים לבאר שלא נחשוב שהפי' הוא "ירש אותה".

וגם יכול להתפרש ירש, שנפתלי ירש ים וכנרת (בצד דרום), וכן – לכאורה – תרגם אונקלוס (מערב ים גינוסר ודרומא) ירת.

ואין לשאול על הה"א שבסוף התיבה, שסגנון לשון ברכה (או שירה) אינו דווקא בלשון הרגיל, ויש כמה שינויים (שבדרך כלל לא כתוב באופן זה), ולדוגמא – שוכני סנה, שהכוונה שוכן סנה (שזה הקב"ה שנגלה עלי תחילה בסנה. רש"י), אבל רש"י שולל את כל הפירושים, ומבאר שזה לשון ציווי (ולא בלשון סיפור), ומוכיח את זה מה"טעם", שבדרך כלל הטעם הוא למטה היינו בסוף התיבה, וכאן הטעם הוא למעלה בתחילת התיבה, וזהו מפני שהתיבה עצמה בלי תוספת הה' הטעם הוא על הרי"ש, כמו ירש (ידע לקח וכו'), וכשמוסיפים על התיבה "ה'" (ליופי המליצה וכיו"ב) - ירשה שמעה - נשאר הטעם באותו מקום של התיבה המקורית, ולסיוע מביא "ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא לשון ציווי דטעמיהון מלעיל".