בגליון העבר (ע' 161) הקשה הרב וו. ר. שי' על רש"י ד"ה "עם הארץ" (קדושים כ, ב) "עם שבגינו נבראת הארץ", והקשה מדוע לא פירש כן רש"י בפ' ויקרא (ד, כז) שכתוב "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ".

והנה בפשטות י"ל שפירוש "עם הארץ" בויקרא הוא שונה מ"עם הארץ" בקדושים, ולכן לא הוצרך רש"י לפרשו שם, ובהקדים, שהכינוי "עם הארץ" מצינו בעוד כמה מקומות לפנ"ז, וגם שם לא פירשו רש"י (בראשית כג, ז. שמות ה, ה). כי בפשטות הפי' שם "עם הארץ" הוא המון העם (ראה סה"מ קונטרסים א' ע' 164), ולכן בפ' ויקרא שמדבר על אחד שחוטא בשגגה אפשר לפרש שנפש אחת מהמון העם תחטא בשגגה, אבל בקדושים קשה לפרש כן כי למה ענין זה שייך דווקא להמון העם.

ודא"ג אפשר לבאר ג"כ למה הוצרך לרש"י לפרש ב' פירושים, כי לפי' הראשון "עם שבגינו נבראת הארץ", אינו מובן למה מביא הכתוב את הכינוי "עם הארץ" כאן, ומהו שייכותו להמדובר בפסוקים אלו. ולכן פי' רש"י "ד"א עם שעתידין לירש את הארץ ע"י מצוות הללו", אבל מ"מ הפירוש הראשון קרוב יותר לפשוטו של מקרא, כי הלשון עם הארץ משמע שיש לו שייכות חזקה לארץ (ועד שנקרא על שמה), ולכן מביאו רש"י כפי' ראשון.