בגיליון תתקא העיר הרב י"ח לאזאר שי' על זה שבמנין בנ"י בפ' במדבר רואים באופן בולט איך שלכולם עולה הסכוםחשבון מנינים למספר המאות בשוה ממש, מלבד שבט גד שהסכום חשבון שלו עולה העודף שלו בפרוטרוט למספר חמשים. ומקשה, שלא עביד קוב"ה ניסא למגנא, וכו'.

ומסיק לבסוף, "בפשטות", שרש"י ויתר הפשטנים אוחזים שהמספרים אינם מדוייקים וכו'. ומאריך לבאר סברא זו.

והנה כמובן שדוחק גדול ביותר לומר כן, והדבר תמוה מאוד ע"פ סברא לומר שהתורה "מעגלת" מספרים מבלי לרמוז לזה אפילו.

ועוד והוא העיקר, שמדברי כ"ק אדמו"ר מוכח להדיא שלא ס"ל כן:

ראה באריכות לקו"ש חי"ג שיחה ב לפ' מטות, שמאריך בענין דוגמתו – מנין השבי והמלקוח במלחמת מדין שהגיע בדיוק למספר של חמשים וחמש מאות וכו' – ומבאר שם באריכות שאין זה נס היפך הטבע, ואמנם "אין זה שכיח כלל וכלל", אבל סו"ס יש לזה אחיזה בטבע, ומבאר שם הענין באריכות.

ובהערה 13: "ולהעיר שגם במנין בנ"י הי' בכל פעם בכל שבט מספר המתחלק לחמשים. ולכאו' ג"ז לא שכיח כלל וכלל. וצ"ע הטעם על זה. ואי משום שרי חמשים – הרי יש גם שרי עשרות ושרי מאות. ולהעיר מחמשים איש רצים לפניו – המורה על החשיבות בקבוצה זו". עכ"ל.

ומי יבוא אחר המלך.