בפ' וארא (ז, א) "ואהרן אחיך יהיה נביאך" פרש"י כתרגומו מתורגמנך וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת ניב שפתים . . (פרעדיגער בל"א) ע"כ.

ולכאו' מתורגמן אינו משמיע דברי תוכחות. ומצינו נביא נק' מי שיודע עתידות. (אבל אבימלך ואברהם, וגם מרים הנביאה נק' נביאה ע"ש ידיעת העתיד).

והענין הוא כך: כפי שמפרש רש"י נביא ע"ש ניב שפתים מי שאדם והתורה קוראת, המגיד דברי תוכחה, בשם נביא, כי ברובא דרובא הוא משמיע (ניב שפתים) דברי תוכחה. אך גם מתורגמן נק' נביא כי הוא ג"כ משמיע (הגם שבכאן היו גם דברי תוכחה לפרעה). אך מאחר שברוב נביא הוא המשמיע דברי ה', והיינו העתידות הבאים לכן לפעמים משתמשת התורה בשם נביא על מי שיודע עתידות, שלכן אמר ה' לאבימלך על אברהם שהוא נביא, וכן מרים נק' הנביאה עש"ז. אך כנ"ל שלרש"י מלת נביא חוזרת על דיבור, ניב שפתים (משא"כ לראב"ע).

ואני אקשה (בפרק ז' ג) מפרש רש"י מאחר שהרשיע וכו' ומסיים וכך מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל וייראו.

ולכאו' הם ב' טעמים שונים. וראיתי במשכיל לדוד שמאריך בפי' רש"י (שמתווך עם דברי הרמב"ם (וכן עוד מפרשים מדברים בזה)), ודרך אגב מתרץ גם זה, שזה (הטעם, שייראו ישראל) הוא על ריבוי מופתי שמפני רשעותו הי' די שיקשה לבבו (פ"א או ב') וריבוי המופתים הוא בשביל ישראל ע"כ תוכן התירוץ שלו. אך ברש"י אין זכר מזה וצ"ע.