בפירש"י פרשת בראשית ד"ה עץ פרי (א, יא): "שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה".

שמעתי מכמה שהקשו מפירש"י זה על פירש"י פרשת נצבים ד"ה העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ (ל, יט): "הסתכל בשמים..שמא שנו מדתם..הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים, ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות, לא שנו מדתם, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה". עכ"ל. דלכאורה הרי מצינו שגם האדמה לא קיים רצון הקב"ה, וגם נענשה על זה.

וראיתי בפירוש באר בשדה בפרשת נצבים (ל, יט) שעמד על זה, וז"ל: "ומ"ש הסתכלו בארץ שמא שנתה מדתה אין להקשות דכבר מצינו שגם הארץ חטאה כמ"ש רש"י בפ' בראשית בפסוק עץ פרי עושה פרי ונענשה על זה די"ל דכבר כתבתי שם דשוגגת היתה והיא היתה כוונתה לעשות רצון קונה שלכך נקראת ארץ כשרז"ל". עכ"ל. ועיין שם בפרשת בראשית שמאריך שם לבאר זה.

אבל נוסף לזה שלא מצינו זה בפירש"י, הנה גם לפי דבריו מתורץ רק למה לא קיים הארץ ציווי הקב"ה, אבל עדיין אינו מתורץ למה נענשה שזה סתירה לכאורה למה שכתב רש"י "ואם חוטאין אין מקבלין פורענות".

וגם יש להקשות מפירוש רש"י ד"ה המאורות הגדולים (א, טז): "שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". עכ"ל. הרי מצינו שהלבנה קבלה פורענות.

ואולי אפשר לתרץ השאלה הראשונה [שמצינו שגם האדמה לא קיים רצון הקב"ה]:

שהלשון בפרש"י [אינו שמא לא קיימו רצוני וכדומה ללשון זה (ועל דרך הלשון בפירש"י פרשת חקת ד"ה להקדישו (כ, יב): "..מה סלע זה .. מקיים דבורו של מקום") אלא] "שמא שנתה מדתה וכו'". ובנוגע לזה שלא הוציא הארץ טעם העץ כטעם הפרי הרי לא שנתה מדתה בזה, שהרי לכתחילה לא נעשה זה מדתה, אין הכי נמי שזה שלא נעשה מדתה הי' זה להיפך מרצון הקב"ה, אבל בפועל לא נעשה זה מדתה. ועדיין צ"ע

אבל מה שפירש"י בפרשת בראשית שקבלה הארץ עונש, וכן שנתמעטה הלבנה עדיין צריך ביאור.