שלשה סוגי הגהות יבואו להלן. א) הגהות של חוסר דיוק בהתאמה בין הציונים. ב)הגהות ביתיר- הערות מיותרות ובלתי צודקות לענ"ד. ג) הגהות בחסיר- למרות שמצד אחד יש להם שפע של ציונים מיותרים, הרי מצד שני הזניחו ציונים חיוניים. לפעמים ההערות תהיינה זוטות בלבד- בטעם ובסגנון, ולפעמים תהיינה הערות בתוכן ובהבנה; אך למפעל כזה שניהן חשובות, בכדי להוציא דבר נאה ומתוקן. ואולי יתקבלו ההערות, וממילא מיניה ומיניה וכו'. (ההערות יבואו על סדר האותיות של כל סימן וסימן)

סימן א (מהדו"ב)

קודם אעיר על ענין שלא אתרמיז בשום אות. משום מה קראו בכותרת לכל ה11 סימנים, כולל המדו"ק, בשם "הלכות השכמת הבוקר" בשעה שהמדו"ק שנדפסה בווילנא (ואני מדייק ווילנא כי לא ראיתי הדפו"ר, ואולי שם הוא בצורה אחרת) נקראת חציה "הלכות הנהגת הבוקר" וחציה "הלכות נטילת ידים", האם כך הוא בדפוס ראשון? ולהעיר שבאליה רבה קורא אף הוא לכל הסימנים עד הל' ציצית "דין השכמת הבוקר".

א. בציון המקורי צוין, "משנה פ"ה דאבות". ולא ציינו, כדרכם בכל מקום, איזו משנה.

יא. על דברי הרא"ש שיש לכל יראת שמים לקונן באשמורה על הגלות, מציינים בנוסף על הרא"ש לרב האי גאון הובא בספר הנר. וכי מזה זה חשוב להבנת דבר השוע"ר, לציין לספר שאך זה התגלה מן גניזה כלשהי והודפס?

יב. על הביטוי "וכל החיל אשר נגע בלבו" מציינים ע"פ שמואל א' י' כו. אין אחידות כאן, במקומות אחרים אין מציינים מקורם של ביטויים, ראה לדוגמא בסוף ס"ד מהדו"ב סוס"ב "קדוש יאמר לו", והוא ע"פ פסוק בישעי ד, ג ולא ציינו.

יג. מציינים "כתבי אריז"ל". מוזר, כיום מציינים ישיר לפע"ח וכיו"ב. מביאים באותה אות המג"א "מרקנטי פרשת בראשית". אם כבר מביאים שזה מרקנטי, מדוע לא ציינו הדף והד"ה -להקל על החיפוש? והוא (כמצויין במ"א מהד' מכון ירוש') יד, א ד"ה ספר הזהר. ועוד תמוה ביותר, הרי קימה בחצות מבואר לכל לראש בזוהר, שציינו להלן באות כ"ו מפר' ויקהל, ומדוע לא ציינו הזהר כאן כמקור הראשי?

יד. מציינים כמקור "מקור חיים לר' יאיר בכרך". כיצד ספר שי"ל רק לאחרונה מכת"י, מהווה מקור לאדה"ז, האם יש להם ראיות שאדה"ז ראה את הכת"י? יש לציין בכגון דא: ראה מקור חיים!

טו. על דברי אדה"ז "ולקונן מעט במזמור על נהרות בבל וכיוצא בו" העירו: "כמו מזמור למנצח בבוא", והרי המעיין בתיקון חצות כפי שנדפס בסידורי האריז"ל יראה שמזמור זה אינו קשור לקינה אלא לתשובה אחרי הקינות (כמו שזה חלק מקריאת שמע על המטה) ומדוע ציינו למזמור זה? ברור שיש לציין למזמור "מזמור לאסף", או אחרים שם "כמו שנדפס בסידורים". וביותר תמוה שציינו "ראה תניא פכ"ו", ושם כתוב ברור: "תיקון האריז"ל לומר מזמור זה אחר תיקון חצות קודם הלימוד כדי ללמוד בשמחה", הרי שאין זה חלק כלל מהקינה!

יז. על המלים בסוגריים "כמו שנדפס בסידורים" ציינו "וגם בסידור רבינו". ולא ציינו לכל לראש להכוונה המקורית של המלים, (כי בעת כתיבת הדברים, סידור רבינו טרם הושלם והתפרסם, ובמיוחד שכותב "סידורים" לשון רבים) לסידורי האריז"ל השונים, כגון סידור רבי שבתי וכיו"ב. או סידור השל"ה.

יח. לא ציינו על המלים "וגלות השכינה", גם לדברי אדה"ז בהערה לתיקון חצות, ששם דוקא נתבאר ענין זה בארוכה.

כ. על הציטוט מברכות דף ג' "אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו'" באים בשלל ציונים, וכותבים שבברכות דפוסים שלנו "בנוסח אחר קצת, והנוסח שלפנינו בכת"י מינכן תוס' רבינו יהודה מנורת המאור". דעת לנבון נקל שלאדה"ז לא הי' כת"י מינכן, ובוודאי שאב הלשון ממנורת המאור (כדרכו שעשה שימוש רב בספר זה), ולמה לא ציינו לכל לראש למנורת המאור? ואם יש צורך משום מה (הרי אפשר להפנות למנוה"מ מהדורת קנצלבוגין, ושם כבר צוין שכ"ה בכת"י מינכן) לבסס הנוסח, יש להוסיף: וכן הוא בכת"י מינכן ועוד. לבסוף ציינו "מלחמת מצוה להרשב"ש", בלי ציון הדף או הפרק?

כג. על דברי אדה"ז שאחרי התיקון יש "לעסוק בתורה", כותבים בסגנון של פסק: "בשמחה" ומציינים שכ"ה במהדו"ק ובתניא פכ"ו, וכי תפקידם לפסוק? ומנין להם הסיבה למה השמיטו רבינו? הי' צריכים לציין, שבמדה"ק ובתניא מבואר שיש ללמוד בשמחה, ולא בלשון מוחלטת.

כד. על כך שכותב רבינו שיש לעסוק "בתורה שבעל פה", ציינו אל העולת תמיד וא"ז, המביאים את הדברים בשם הלבנת הספיר, ומציינים עוד לראשית חכמה שער הקדושה פ"ז. ואח"כ כותב: "ואולי הטעם כי אין לעסוק במקרא בלילה". ומציינים המקור לבאר היטב סי' רלח.

ראשית תמוה, וכי עניינם לנמק הלכות? שנית, הטעם בלתי נכון. כי הלא המקור של האלי' זוטא הוא מלבנת הספיר, שחיברו רבי דוד בן רבי יהודה החסיד נכד הרמב"ן- א' מהראשונים, והלא האיסור ללמוד בלילה מקרא מקורו מאריז"ל בלבד, א"כ כיצד יתכן שזהו הטעם?

שלישית, הלא הטעם מבואר להדיא בראשית חכמה שם, משום שמשה למד תושבע"פ בלילה דוקא. (ואע"פ שכמה רואים (ראה קובץ אור ישראל גליון טז ע' קל) במדרש זה יסוד לדברי האריז"ל, הרי בראשית חכמה שם לא מבואר הטעם (שבכתבי האריז"ל) בגלל שבלילה יש דינים, אלא רק הוכחה שזהו הלימוד של הקב"ה בלילה, דזה הטעם שיש ללמוד תורה בלילה, ראה ר"ח שם בארוכה.) בסוף ההערה הארוכה ביותר מציינים, "וראה שער המצות פ' ואתחנן", ולפלא שהלא זה המקור הראשון של לא ללמוד תורה בלילה! ולמה זה נכתב רק כ"ראה".

כט. על הגמרא "כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו" מצויין במקור "סוף תמיד", ומשום מה הוסיפו "תנא רבי חייא", וכי בכל מקום מציינים שם אומרו?

מז. .בשו"ע כתוב "שנאמר מלא כל הארץ כבודו". ועל כך מעירים אבל לקמן במהדו"ק ובסידור הביא הפסוק הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. וכי עניינם לפתור כל השינויים בין המהדורות? הלא יש עשרות אם לא מאות שינויים ביניהם, ולא העירו אף פעם! וכאן הלא זה אינו נוגע להלכה או מנהג בפועל.

נג. במקור צוין ל"הרב רבינו יונה בשערי תשובה". ואכן טרם מצאתי בשערי תשובה, אך יש לציין לספר היראה אות ב' "ובשומו הדברים האלו על לבו תבער אהבת הבורא בלבו". וכאן יש להעיר ענין כללי . ברוב הדפוסים חילקו הספר היראה לאותיות ובכן כדאי לציין או לפי אותייות הללו או לפי ד"ה של הקטע המסויים כי לפעמים קשה למצוא הדבר רק אחרי חיפושים.

נז. מציינים לספר היראה בלי האות, והוא באות ב'.

סא. מעירים "ולכן אומרים אותו [מודה אני] אף שמברכין אח"כ ברכת אלקי נשמה", שוב עולה התמיהה, וכי מסבירים הם? מספיק לציין לקונ' תורת החסידות!

סה. מציינים הרר"י מובא בב"י סי' פה. הלא דרכם בכ"מ לכתוב הרב רבינו יונה בלי ר"ת? ולמה לא ציינו מקורו, על הרי"ף ח. ב ד"ה לא יברך?

פג. מציינים ללקוטי סיפורים של פרלוב בנוגע המנהג שלא להציב הרגליים לפני הנטילה, ושם מבואר רק תוכחת ר' גרונם אסתרמן, הציון היחיד המוכיח שכך מנהג חב"ד הוא להערת הר"י מונדשיין בהעו"ב המצויין שם, שמביא שכך אמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע.

פ"ד. מציינים לשל"ה מסכת חולין. ויש להעיר כאן הערה כללית שלפעמים מציינים לשל"ה לפי הדף, ראה מהדו"ק סימן א אות כד, וצ"ע באיזו מהדורה השתמשו (והציון שם הוא לפי אמשטרדם תנח, והוא ציטוט מציונים של הר"נ מנגל), ולפעמים כותבים של"ה מסכת תענית, ראה סי"א מהדו"ב אות קא. ולפעמים בלי מלת "מסכת". ובכלל מדוע לא מציינים הד"ה, כפי הנהוג לאחרונה (ראה שו"ע מהד' מ"י.)

צב. על המילים בשוע"ר "טוב מאד לומר פרשת הקרבנות שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי ...ושאר כל המנחות" העירו: "ואינן בנוסח הסידור". והערה זו תמוהה ביותר, וכי זה שייך לנוסח הסידור? האם יש סידור שפרשיות אלו מופיעות בהן כחלק מן התפילה?

ועוד כתוב שם במפורש בשוע"ר: "ככתוב במעמדות", הרי שזה שייך למעמדות בלבד, שאומרים בדר כלל אחרי התפלה?! ועל זה יתכן אולי הערה, שאדה"ז –בניגוד לסידור השל"ה או עמדין- לא הביא את המעמדות. ומאידך יש לציין, איפה כן מופיע המעמדות? והתירוץ הוא כנ"ל: סידור השל"ה.

פט. בהסעיף מדובר על כך שהעת רצון למעלה הם למעלה מגר המקום והזמן ומאיר בכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו ומסיים שזהו גם הטעם ששורה בחו"ל ביו"ט שני של גליות "ולכן גם בני א"י הבאים לארץ חייבים בקדושת היום, אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יו"ט". ועל כך מציינים שלל של ציונים. ללקו"ת שמיע"צ תו"ח פ' שמט ,ב. ומוסיפים: ועי' לקמן סי' תסח ס"י סי' תצו סעיף ז.

והנה לכל לראש הי' צריכים לציין מיד לס' תצו, ואע"פ שיש הבדל גדול לכאורה (כפי שדנו על כך בער הכלל ועוד) בפסק, כי שם עפ"י המדו"ק ורק מפני המנהג וכאן על פי דין. בכל זאת בכך מעוניין הלומד לדעת מיד: מה נאמר בהל' יו"ט. ועוד הציון לתסח מיותר לגמרי, כי כבר מצויין בתצו שם בפנים השו"ע. ואח"כ לציין ללקו"ת ועוד.

קא. מציינים לשל"ה תענית (בד"ה וז"ל אחי) המהווה מקור לדברי רבינו "ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן כגון עולה על ביטול מ"ע, או על הרהור הלב בלא תעשה, ותודה לארבעה הצריכים להודות". ולפלא שלא ציינו, כדרכם בכגון זה, המקורות על מה העולה באה, ועל מה התודה.

על כך שהעולה באה על העשה, יש לציין לתו"כ ויקרא א' פ"ד ,ח. זבחים ה, ב. ועל כך שהעולה באה על הרהור הלב יש לציין לירושלמי יומא פ"ח ה"ז. ובויק"ר ז, ג. תנחומא צו ז. (ועדיין חידוש הוא שאדה"ז פוסק שזה הרהור על לא תעשה!)

והמקור שהתודה באה על הד' שצריכים להודות הוא מדברי רש"י עה"ת (צו ז' י"ב) ד"ה אם על תודה: "אם על דבר הודאה על נס . . .כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהן צריכין להודות". וראה דברי הרא"ש (ברכות פ"ט ס"ג): "ברכת הגומל במקום תודה נתקנה". וראה דברי אדה"ז סי' תנח ס"ה: "שהיוצא מבית האסורים חייב להביא תודה". ואף זה מקורו בדברי הרא"ש ב'הלכות פסחים בקצרה מרבינו אשר ז"ל' (נדפס אחרי פסקי הרא"ש), הלקוח כנראה מדברי המנהיג (מהד' רפאל ע' תפד), ושם הלשון: "דאמ' בפ' הרואה (ברכות נד), ארבעה צריכי' להודות ולהביא תודה". ושמא היתה גירסא כזאת בגמרא? ולפלא שלא ציינו ללקו"ש חל"ב ע' 107 הע' 20.

ובשל"ה שם הלשון: "וקרבן תודה בא על מי שנעשה לו נס שחייב להודות יודו לה' ...". ויש לציין לתנחומא (הישן) צו שם, "אבל התודה שהיתה באה על הנס היתה באה", (ובתנחומא בובר הגירסא "על חנם! ולא העיר מאומה, ובוודאי שהאותיות הדומות- ה' במקום ח' , ומ' סופית במקום ס'- גרמו לשינוי).

סימן א' מהדורא קמא

בהערות דלהלן יבואו בעיקר השוואות לציוני מהדו"ב המוכיחות אי-אחידות מתמיה, כאילו אין קרבניט לספינה.

ז. על המשפט בס"א "ואל יאמר הנני שיוכב במטתי ואלמוד וכו'", מציינים בנוסף לעולת תמיד וא"ז, שכבר צוין במקור, גם לאליהו רבה סק"א. ומוזר שבמהדו"ב לא ציינו לכך, ופתאום גילו כאן הא"ר? ובמיוחד שדוקא במהדו"ק מעולם לא ציין רבינו לא"ר! וכן מדוע לא מציינים שכ"ה מהזהר או לציין ששם נסמן. והערה כללית: אין אחידות לפעמים מציינים "וש"נ", ולפעמים מפרטים כל המ"מ? מה הכלל? עוד הערה: הרבה דברים המבוארים בא"ז גם מצוי בספרו א"ר ולפעמים מצינים ולפעמים לא, האם יש שיטה בזה?

יד. על נוסח מודה אני, מצוין במקור "סדר היום". והוסיפו שלל ציונים. בכלל למה לא ציינו למהדו"ב וש"נ. ובפרט שכמה ציונים כן הביאו, ואילו המג"א דוקא השמיטו. וכן לא ציינו, כמו במהדו"ב, "סדר היום בראשיתו". מהו הכלל?

יז. על כך ש"מותר להרהר בדברי תורה בידים מטונפות" מצוין במקור הרב רבינו יונה ברכות פ"ב. ובמהדו"ב אות ס"ה הביאו רבינו יונה בלי ציון הפרק. ובכלל, למה אי אפשר לציין מקום הרר"י בדפי הרי"ף?

כד. על המשפט "כל מדקדק במעשיו יזהר שמיד שניעור משנתו יטול ידיו ...ובזה ינצל מהוצאת שז"ל" ציון ל"של"ה" והוסיפו קכ"ד, ב. ולפלא שכאן ציינו הדף! וציינו בסוגריים "הובא ג"כ בא"ר" ולא ציינו לעטרת זקנים שקדם לא"ר בזמן. והנה חיפשתי בשל"ה, ולענ"ד אין ההוספה על ניצול משז"ל בשל"ה שם, או במק"א. ההוספה, עד שיכולתי לברר, מקורה רק בבאר היטב סק"א.

לא. על המלים "ויש לעסוק בתורה שבעל פה", ציינו כתבי הארי"זל. עולת תמיד ואלי זוטא וכו'. והנה יש כאן ציונים על שני דברים נפרדים א) על כך שיש לעסוק בתורה שמקורו מכתבי האריז"ל. ב) שהלימוד הוא בתושבע"פ, וזה מקורו בעולת תמיד וא"ז מלבנת הספיר. ולעיל אכן עשו שני ציונים ע"כ, ולמה כאן לא? וזה מבלבל.

לד. "טוב מעט . . .בכוונה וכן בתלמוד תורה", וציינו למקור חיים סי' א' סעיף ד'. ולכאורה כשמציינים לספר שעל סדר השו"ע אין מציינים הסימן שאוחזים בו. ובמיוחד שרק בחמש אותיות לפני כן- אות כט, ציינו למקור חיים בלי ציון הסימן!

מח. מביאים שם ה"דרישה בשם המהרש"ל בשו"ת סי' ס"ד הובא גם בפרי מגדים". ולא אדע מדוע יש צורך לציין שהובא גם בפמ"ג, וכי הדרישה או שו"ת רש"ל אינם ספרים מצויים? ובמיוחד שבמדו"ק הפמ"ג טרם נדפס!

נד. על ההלכה ש"טוב לומר בכל יום פרשת העולה..." העירו "ואינו בנוסח הסידור". האם יש סידור בעולם שהפרשיות הללו מופיעות בתוכו כחלק מן התפלה מלפניו או מלאחריו?

נח. על ההלכה שאם יודע שחייב חטאת יקדים אמירת חטאת לפני העולה מצויין במקור "מ"א. ועל ההמשך שם על המשפט "והעולה הוא דורן" הי' ראוי לציין זבחים ז' ב.

נט. על ההלכה ש"פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום", מציינים אורחות חיים, כל בו, ובמהדו"ב אות קב לא ציינו לכל הנ"ל. ומאידך ציינו רק להטור, שלא ציינו כאן!

סג. על ההלכה ש"צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד וכן מזמור לתודה" מצוין במקור "יד אהרן". ויש לציין מיקומו. הגהות הטור (מהר"י סרוג). והעירו: "וכ"ה מנהגינו". דהיינו למרות שבמהדו"ב ס"ט מבואר שלגבי אמירת הקרבנות אין לאומרם מעומד, בכל זאת במזמור לתודה כן עומדים. ומנין להם שכך המנהג? מה מקורם? אלא הדבר מבואר באריכות בלקו"ש חי"ב ע' 28-9 ובהערות שם, ובלי הציון ללקו"ש אין לכך כל משמעות.

ועוד יש הערות רבות על שאר הסימנים כהנה וכהנה.