ב"ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש" מכ"ק אדמו"ר, מובא (בע' 9 ואילך) רשימה ארוכה מכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ אודות "הביכעל שרש מצות התפלה", ואיך שרבינו הזקן ביקש מהרבנית אשת הצ"צ ("נסתלקה ח' טבת תרכ"א שהי' ו' עש"ק ויגש" - שם) להביא איזה קונטרסים ממה שכתב הצ"צ, והביאה הדרוש "שרש מצות התפלה".

כשנודע להצ"צ עד"ז הקפיד וכו', והרבנית השיבה לו "כי שמעה אשר כיבוד אב זקן הוא יותר מכבוד אב, כי גם האב מחויב בכבודו...".

ובאם הבנתי נכון, הנה מענת הצ"צ להרבנית על טענתה הנ"ל ש"יעיין בדין", והבירור בפועל שנעשה יחד עם רבינו הזקן, (ואשר ע"פ הלכה "איז דער טאטע (הצ"צ) געווען גערעכט" - עיי"ש בארוכה) סבבה על הנושא של "כיבוד אב זקן" שמפני חשיבותו הרי"ז עולה על החיוב ד"כבוד בעלה".

ולכאורה יש לעיין למקור השמועה "אשר כיבוד אב זקן הוא יותר מכבוד אב", שהרי"ז לכאורה היפך ההלכה (עי' רמ"א, יו"ד סי' ר"מ ס"ק כ"ה: "י"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי"ק שורש מ"ד), ואינו נ"ל, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו וראי' ממדרש גבי ויזבח זבחים וגו'").

והרי"ז היפוך ג"כ מפרש"י דפרשתינו שמפרש על "לאלקי אביו יצחק" - "חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו" (שמזה למדים שאכן יש חיוב גם ב"כבוד זקנו", ושכנראה הרי"ז המקור הכי ברור להלכה זו אשר חייבים גם בכבוד זקנו. ועייג"כ בט"ז שם שמשיג ע"ד המהרי"ק הנ"ל, וכותב: "בכבוד אביו יותר - "כן פרש"י בחומש על ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. ותימה על דעה הראשונה שהוא מהרי"ק דנעלם ממנו פירוש רש"י בחומש".

עכ"פ חזינן דלית מאן דס"ל שיהא כבוד זקנו חמור מכבוד אביו*, וא"כ: א) מה מקור ה"שמועה" הנ"ל "אשר כיבוד אב זקן הוא יותר מכבוד אב",

ב) ועוד והוא העיקר: באם נכון ש"העיון בהלכה" היתה ע"ד "כיבוד אב זקן", הרי לכאורה מה פשר הדבר אשר רביה"ז אמר להצ"צ כי "ידעתי כי יש לך עיון בדבר הלכה, ואתה נוגע בדבר, וכבד יהי' לך לכוין אל האמת, הנני חפץ לעיין עמך ביחד, און צוויי נפשות אלקיית אויף איין נפש השכלי וועלען קאנען מגלה און מברר זיין אמיתית ההלכה." אשר מכ"ז משמע שהי' דבר מסובך וכו', בעת שלכאורה הרי"ז הלכה ברורה?

ואולי אין הכוונה בבירור ההלכה לשאלה הנ"ל, אלא על מה שעלה בדעתו של הצ"צ וכו'. אבל אז צ"ע בנוגע להסיכום "אז דער טאטע איז געווען גערעכט", היינו אז ער איז געווען גערעכט במה שעלה בדעתו. וג"ז קשה להבין, שהרי: א) רואים מה הייתה תגובתם של אדמה"א ואדה"ז; ב) "באמת חזר בו (הצ"צ) אח"כ והצטער מה שעלה בדעתו...".

ואולי יל"פ באופן אחר קצת דהכוונה "אז דער טאטע איז געווען גערעכט" פירושו שמבחינת הלכה הי' צודק במה שאמר לגבי אב זקן, ושלאחרי"ז נעשה מזה במילא שאלה מסובכת - כיון שעלה בדעתו וכו'. ולפי"ז יתפרש היטב "באמת חזר בו (הצ"צ) אח"כ והצטער מה שעלה בדעתו...". וגם מובנים ההמשך בדברי אדמה"ז: "בכדי להוציא מלבך ... ואדרבה שמח תשמחנה כו'...", שהרי"ז נוגע ל"פתח" וכו' על מה "שעלה בדעתו".

שו"ר שעפ"י אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"ץ ח"ב ע' שכג לכאורה מוכח שזהו אכן מצד שעלה בדעתו לגרשה.

דזלשה"ק שם: "(ומכבוד אמי מורתי זקנתי הרבנית נ"ע שמעתי פ"א ששמעה מחמותה, שרבינו הגדול קרא אותה פ"א ובקש ממנה שתביא לו בחשאי הכתבים של אישה הצ"צ, וכן עשתה, וכשנודע אח"כ אל הצ"צ הקפיד עלי' מאד עבור זה, ונתעורר אצלו ספק אם רשאי לדור עמה (שנזרק מפיו הביטוי שלא ימחול לה לעולם), והי' ד"ת אצל רבינו הגדול, שפלפל עמו בזה כשתי שעות ונתחדשו חי' תורה מזה...)".

(אולם בספר התולדות ע' 10 קצת נוסחא אחרת: "בשמח"ת סיפרו לו (להצ"צ) אשר כ"ק רבינו הגדול ראה כתביו כנ"ל, והתרגש כ"ק אאמו"ר על אמי ואמר ברוגזא כי יגרשנה". ולאחר שמביא טענת הרבנית אודות כיבוד אב זקן כו', ממשיך: "כ"ק אאמו"ר (הצ"צ) אמר כי יעיין בדין, ולפי שיש בלבו עלי' ע"כ עד אשר יגמור העיון לא יוכל לגור עמה").

ולכאורה, אשר הדיון בהלכה הי' מצד ענין האחרון, לכאורה מוכח ג"כ מלקו"ד ח"א ע' 42, שהרי כותב שם: "עובדא הוה בתחלת שנת תקס"ז בענין שאלה חמורה שבה השתתפו גם כ"ק דודינו הרי"ל (אחי כ"ק רבינו הגדול) וכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צ"צ ובגלל זאת שהעביר (הצ"צ) על מדותיו זכה ...". ובהערה שם: "זה הי' ענין פרטי של כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צ"צ עם הרבנית שלו כ"ק אמנו הזקנה על אשר הראתה הכתבים שלו לכ"ק רבינו הגדול, בהעלם דבר ממנו ושלא ברשותו".

אלא שצ"ע איך נכנס פתאום המהרי"ל לענין זה, שהרי בהרשימה הנ"ל ב"ספר התולדות" כתוב אשר רביה"ז אמר להצ"צ, "ידעתי כי יש לך עיון בדבר הלכה, ואתה נוגע בדבר, וכבד יהי' לך לכוין אל האמת, הנני חפץ לעיין עמך ביחד, און צוויי נפשות אלקיית אויף איין נפש השכלי וועלען קאנען מגלה און מברר זיין אמיתית ההלכה." הרי שהיו רק השנים ולא המהרי"ל?

וכן באגרות קודש דלעיל "והי' ד"ת אצל רבינו הגדול, שפלפל עמו בזה...", בלי הזכרת שם מהרי"ל.

ולכאורה ההשתתפות של רביה"ז, המהרי"ל והצ"צ בה"שאלה חמורה" הרי"ז בנוגע לשאלה אחרת המתוארת ב"ספר התולדות" בע' 9 אחרי שראה אדה"ז כתביו של הצ"צ ובירך "שהחיינו": "בשנה ההיא נשאלה שאלה חמורה מכ"ק רבינו הגדול. על הרוב הי' מעיין בשו"ת דודינו הרי"ל, ואז, אחרי שראה אדה"ז כתבי כ"ק אאמו"ר אדמו"ר הצ"צ בחסידות ונגלה, אמר לדודינו מהרי"ל כי ידבר בענין זה עם כ"ק אאמו"ר אדמו"ר הצ"צ...

"דבר הפלפול בהשאלה נודע ברבים, ובתשרי תקס"ז בעת התאסף אנ"ש לכ"ק רבינו הגדול הנה נודע הדבר בדבר ברכת שהחיינו הנ"ל ... בשמח"ת סיפרו לו אשר כ"ק רבינו הגדול ראה כתביו כנ"ל, והתרגש כ"ק אאמו"ר על אמי ואמר...".

ואבקש מקוראי הגליון להבהיר את הענין.