בד"ה ואלה שמות תער"ה (בהמשך תער"ב ח"ב) בתחלתו (ע' תתיג) מבאר את אופני ההתבוננות לפני התפילה, ובין הדברים כותב שם, "דכאשר אנו רואין מציאות יש ומוגבל בהכרח שהוא נתהווה, דמה שמציאותו הוא מעצמותו אינו בבחי' מציאות דבר ואינו מוגבל .. ומי יגביל אותו כו' וא"כ כאשר הוא מציאות יש ומוגבל בהכרח שנתהווה כו', וגם שהרי מציאותו הוא מהרכבה וא"כ א"א להיות התהוותו מעצמו, ואנו רואין שהוא נפסד וא"כ בהכרח שהוא הווה כו'".

ולפום ריהטא מביא כאן שלש ראיות שהיש נברא מאין, ובלשונו "נתהווה": א) משום שהוא מוגבל ובהכרח שיש מי שיגביל אותו. ב) שהוא מורכב, ובהכרח שיש מי שהרכיבו. ג) שהוא "נפסד", וא"כ בהכרח שהוא "הווה" (היינו שיש לו תחלה).

והנה בספר החקירה בתחילתו מביא אדמו"ר הצמח-צדק עשר ראיות על חידוש העולם, אבל מתוך שלש ראיות אלה שהביא כאן לא הביא אלא ראי' אחת, והיא הראי' מהיותו מורכב, שכל מורכב בהכרח שיש מי שהרכיבו.

אבל הענין הראשון, שזה שהוא מוגבל בהכרח שיש מי שהגבילו, לא הביא, אלא שהראי' הראשונה שהביא שם היא, שמזה שיש לשמים וארץ גבול בהכרח שהכח שלהם הוא כח מוגבל שיש לו תחלה וסוף בזמן, דמזה מוכרח שהוא מחודש, אבל לא הביא ראי' מעצם הענין ד"מי הגביל אותו". ויש לעיין בשני האופנים, מדוע לא הביא הצמח-צדק את הראי' הזאת דכאן, ומדוע הביא אדמו"ר הרש"ב ראי' זו דוקא ולא זו שהביא הצ"צ.

וכן הראי' השלישית "ואנו רואין שהוא נפסד ובהכרח שהוא הווה", לפי מ"ש בספר החקירה שם יש לעיין בהבנת הדברים. דהרי למעשה כל צבא השמים קיימים באיש וצבא הארץ קיימים במין, ומהו הפירוש "ואנו רואין שהוא נפסד"? והרי אין אנו רואים הפסד אלא באישי צבא הארץ, האם מזה ראי' על כללות היש שהוא נפסד.

ומכל זה משמע שכוונת אדמו"ר הרש"ב שם אינה לסתם ענין הראיות על התהוות העולם יש מאין, אלא על נקודה אחרת. ומפשטות לשונו "כשאנו רואין מציאות יש ומוגבל" משמע שכוונתו לפרטי הנבראים, שכל נברא פרטי הוא יש ומוגבל. ויש לעיין מדוע קאי דוקא בפרטי הנבראים ולא בכללות המציאות.