נחלת הר חב"ד, אה"ק
מדרש פליאה (אות יב): "מפני מה חטא אדם הראשון? - מפני שראה שתים" עכ"ל.
בס' קול אליהו (בראשית ס"ה) מבאר הגר"א עפ"י המשנה דאבות (פ"ג מ"א); הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ואדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, ולכן לא היה יכול להסתכל רק בשתים, עיי"ש.
ותמה ע"ז בפרדס יוסף בראשית ח"א (ע' ק): "ודבריו צע"ג, דקודם החטא לא היה יכול ללהסתכל גם לאן אתה הולך, שלא היה עדיין גזירת מיתה, וא"כ לא ראה רק אחד". עכ"ל.
והנה בהג"ה שם מתרץ החדות יעקב: "מה שכתב לתמוה על פירוש הגר"א אדם ראה שתים וחטא, דמאין באת לא ראה, הא גם לאן אתה הולך לא ראה? - זה אינו, דנאמר לו (בראשית ב, יז) מות תמות וראה זאת, ודקרי הגר"א נעמו." עכ"ל.
והיינו "שאין להכניע יצר הרע רק בג' דברים אלה, בשפלות עצמו, מאין בא, וזכירת יום מותו, ונתינת דין וחשבון. ומכל מקום כיון שלא היה לו שפלות מאין בא, לא היה יכול להכניע יצרו." עכ"ל בפרדס יוסף שם.
ברם אח"כ מביא שם מהגה"ק מאסטראווצא זצ"ל "דכל החסרון דכתיב למקום עפר חמה ותולעה, אבל מות תמותון י"ל דיעלה לרקיע תיכף, דעוד לא ידע ממיתה טבעית וקבורה, ובמשנה לא תני מיתה רק השבה לעפר" עכ"ל. - ולפי"ז עדיין קשה על הגר"א, שלא היה עדיין מיתה טבעית וקבורה, וא"כ לא ראה רק אחד?
והנראה בזה לבאר באופן אחר, ובהקדם מ"ש בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' רנו):
"שאלת ממני על חטא אדם הראשון לפי הפשט, כי אין ואחר כל הכבוד אשר היה לו כמו שאמרו חז"ל [ב"ר ח] איך יתפתה אחר עצת אשתו ויעבור על מצוה קלה?
"תשובה. אמת כי בזהר ותקונים הזכירו בזה דברים עמוקים ונוראים אשר אין לנו רשות לדבר בהם, לכן ראיתי לסדר לך דעתי כדי שיתישב על הלב ועל פשטי הכתובים, דע כי דבר מושכל הוא כי כל הוה נפסד, ולבסוף יחזיר כל דבר אל יסודו הראשון אשר ממנו לוקח, כל שכן אדם המורכב מד' יסודות, ודבר זה נתברר לאדם הראשון באין ספק, ומה שאמר לו ה' [בראשית ב, יז] ביום אכלך ממנו מות תמות, מיתה מקרית הוא כי מיתה טבעית אין מנוס ממנה, וכבר דברו הראשונים מזה.
"ואפילו לדעת האומרים כי היה אפשר להיות נצחי, מכל מקום אדם הראשון לא ידע מזה, אלא שקל בדעתו כי העליונים נצחייים, ומה שמורכב מחומר בן מות הוא, ולו חי אלף שנים, א"כ ברור אצלו שלא יהי קיים באיש, גם ראה בעלי חיים מזדווגים במינם, ונתברר אצלו אע"פ שאינם קיימים באיש יהי קיימים במין, והוא לא היה יודע את אשתו, ולא יהיה קיים לעולם, ולמחר ימות וילך לו בלא חמדה.
"גם ידע בבירור אשר נטע אלקים בגן עץ החיים אבל לא ידע מקומו, והכי משמע קרא [שם, י] ועץ החיים בתוך הגן, שלא היה לו מקום מסוים, ובטענה זו הסית הנחש את חוה דכתיב [שם ג, ה] והייתם כאלקים, כלומר, נצחיים ויודעים טוב ורע, ואכלה מן העץ ונתוסף בה דעת ורוח חדשה, והגידה לאדם, והכיר בה אדם שנתוסף בה דעה, ואמר בלבו ע"י שאוכל מן העץ יהי' בי דעת להכיר מקום עץ החיים ואוכל ממנו, ואהיה קיים באיש משרת לפני ה' כאחד ממלאכי השרת שעומדים לפניו תמיד ואפשר יותר, ולכן אמר מוטב אעבור על מצוה זו ואשוב כי אין דבר שעומד בפני תשובה, כדי להשיג השגה אשר אין ערך עליה.
"וזהו שאמר [שם יז] כי שמעת לקול אשתך, שאמרה לך ע"י שאכלה נתוסף בה דעה וע"י שתאכל תהיה כאלקים, וזהו שאמר קרא ועתה פן ישלח ידו ויקח מעץ החיים ויאכל ממנו, ונשמע נמי שזה היה דעתו מתחלה, ומנעו ממנו לגרשו מגן עדן כדי שלא יהי חוטא נשכר, ומכל מקום אדם הראשון לטובה נתכוון, שנתאווה להיות כאחד ממלאכים, וכל שכן שלא ידע אדם את עתו וחשב שיהיו ימיו קצרים. וידעתי שימצא טעמים אחרים, וגם מזה אל תנח ידך כי הוא מסכים על הדעת ועל הכתובים." עכ"ל.
והנה במשנה דאבות יש לדייק למה נאמר ב' בבות, (א) הסתכל בג' דברים וכו', דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי וכו', (ב) מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום רימה וכו' - לכאו' בבא הא' מיותרת והיה לומר בקיצור "מאין באת ולאן אתה הולך וכו'" [וראה בביאורים לפרקי אבות ח"א (ע' 129 ואילך) שכ"ק אדמו"ר זי"ע עומד בזה בארוכה ע"ש].
והנראה בזה עפ"י הסיפור, שהיה חסיד לרבינו הזקן שהיה נמנע מלהאזין ליצר מצד "גאווה", שהוא חסיד של אדה"ז נ"ע, שבכל נסיון אמר, איך זה בכלל מתאים לחסיד של רבינו לשמוע בהצעת היצר, וככה לא היה בא לידי עבירה.
ולפי"ז י"ל בכוונת ב' הבבות במשנה; (א) "מאין באת" (סתם), דהיינו מצד ה"גאוה" (חיובית כמובן), ע"ד חסיד אדה"ז הנ"ל, וה"נ י"ל גבי אדם הראשון שאכן הסתכל ב"מאין באת" דוקא מפני שהוא יציר כפיו של הקב"ה, והבבא השני' מיירי מטיפה וכו', שאכן אדם הראשון לא שייך להתבוננות זו.
ברם לפי"ז לכאו' קשה להיפך, דא"כ ראה אדם ג' דברים, שהרי "לאן אתה הולך" יש לפרש בבא הא' ש"יעלה לרקיע" למקור הנשמות, מבלי מיתה טבעית וקבורה, דהיינו השבה לעפר, וזה גורם שלא יבוא לידי עבירה, ע"ד חסיד רבינו הזקן הנ"ל?
ונראה דעפ"י מ"ש הרדב"ז הנ"ל י"ל שאמנם לא ראה "לאן אתה הולך", כיון דאדם הראשון נתכוון לטובה, שנתאווה להיות כאחד המלאכים, שעומדים לפניו תמיד ואפשר יותר, ולכן אמר מוטב אעבור על מצוה זו ואשוב, כי אין דבר שעומד בפני התשובה, כדי להשיג השגה אשר אין ערך אליה, ואמר בלבו ע"י שאוכל מן העץ יהי' בי דעת להכיר מקום עץ החיים ואוכל ממנו, ואהיה קיים באיש, ולא ידע ב"לאן אתה הולך" אפי' באופן של עליה לרקיע מבלי מיתה טבעית.
ולפי"ז א"ש מ"ש במדרש פליאה, שאדם ראה שתים ולכן חטא, כיון שראה רק "מאין באת" ו"לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", אבל "לאן אתה הולך" לא ראה כנ"ל.
לפי"ז מדויק מ"ש במדרש ש"ראה" שתים, ולא "הסתכל" שתים, משא"כ במשנה נאמר לשון "הסתכל" - כיון דההבל בין הסתכלות לראיה הוא, ד"הסתכלות" היינו עיון והתבוננות - ראי' פנימית ועמוקה, משא"כ "ראיה" הוא בהעברה שטחית וחיצונית [ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' קכח סל"ו, וא"כ בגלל שאדם "ראה", הוא ראה רק שתים, אבל אם היה "מסתכל" בהתבוננות פנימית בעומק היה רואה שלשה דברים, גם את ה"לאן אתה הלוך" [אפילו שלא בדרך מיתה טבעית וקבורה, אלא עליה מיידית לרקיע], וא"ש.
ולפי הנ"ל א"ש נמי דיוק כ"ק אדמו"ר זי"ע בביאורים לפרקי אבות שם (135): "מדוע חשוב לנו לדעת שיש כאן שלשה דברים, ואפילו אם יש חשיבות למספר זה, הרי עינינו רואות שיש כאן שלשה דברים, ולשם מה מציין התנא מספר זה"? עכ"ל.
ברם לפי הנ"ל "שאין להכניע יצר הרע רק בג' דברים אלה", ולפיכך שאדם הראשון ראה רק שתים, ולכן לא היה יכול להכניעו, א"כ א"ש מ"ש התנא מנינא, לאשמעינן דדוקא הג' הדברים יחדיו מכניעים, משא"כ אם חסר א', וכמו גבי אדם הראשון שראה רק שתים, [אבל אם הי' "מסתכל", היה רואה שלשה כנ"ל].
והנה בפרדס יוסף שם רוצה לבאר עוד במדרש פליאה:
"וי"ל באופן אחר, דקאי גם על ג' דברים שעולם עומד עליהם תורה עבודה וגמילות חסדים [אבות פ"א ס"ב] ובתורה ועבודה היה יכול לעסוק אבל לא גמילות חסדים, שלא היה עוד בריות ועם מי יהיה גומל חסד, ועל ג' דברים העולם ולכן מיד עשה ה' להם חגורות וכתנות עור, להורות שצרךילעסוק בגמילות חסדים, שזה החסרון גרם לאדם שיחטא." עכ"ל.
אמנם היטב יש להקשות על זה שגם בגמילות חסדים הי' יכול אדם הראשון לעסוק אם אשתו, [ע"ד שסבר אדם שאשתו גומלת עמו חסד בזה שהביאה לאכול מעץ הדעת, כמ"ש הרדב"ז הנ"ל], וצע"ג פירוש זה.
עוד י"ל באופן יותר בכוונת המדרש פליאה, ו"מפני מה חטא אדם הראשון? מפני שראה שתים" - את חוה ואת הנחש, דאילו היה "מסתכל" בעיון, בראיה עמוקה ובהתבוננות, היה רואה שלשה, גם את הקב"ה, ואז היה נמנע מלאכול. [ע"ד שבירך רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו (ברכות כח, ב), יה"ר שתהא מורה שמים עליכם כמורא בשר ודם].
Download PDF