האם מותר לפרש פירושים בפסוקים?

נודע בשערים, שערי חסידות חב"ד, דברי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בגנות המחדשים חידושים בחסידות בכלל ובתניא במיוחד (כמבואר בקונטרס עץ החיים, וראה ספר השיחות ת"ש). מאידך ידועה גם דעת הרבי שעודד ללא הרף לחדש גם בתחום החסידות ולפרסמם בבמות מבמות שונות. להלן דיון וליקוט בנושא זה מצדדים שונים.

כמדומני שהתחלת פריצת דרך לכתיבת חידושי תורה בתורת החסידות בדורות האחרונים התחילה עם פירסום הערות בחסידות בקובץ 'התמים', כנראה שהדבר עורר פליאה בין החסידים ועל כך השיבה המערכת (ח"א ע' 304) בתוך שאר דבריהם: "בכלל נראה כי דברי החסידות נחלק לג' סוגים הא' ידיעת אלקות והוא ידיעת סדר השתלשלות, התהוות יש מאין והדומה, הב' ענייני עבודה, והיינו הבאת הענינים המושגים בשכל בהרגש המח והלב ... הג' פירושי התורה שבמאמרי חסידות מרבותינו הקדושים ופירושי מאמרז"ל, שזהו חלק הסוד מפרדס התורה. ובזה נעורר כי פתיחת שערי חסידות בקובצינו הוא בשני סוגים הראשונים בהבנת עניני חסידיות כנ"ל או התדברות בעניני עבודה שבזה הננו מחויבים ... אבל חלק הג' לפי דעתינו נשאר כולו לרבותינו הקדושים לגלותם ואנו אין לנו אלא ללמוד ולהבין דבריהם בזה אבל לא לחדש ולהמציא פירושים בפסוקים מאמרז"ל ונוסחאות התפילה".

לא ידוע לי מי כתב דברי התנצלות אלו, ולא מצאתי כעת תימוכין לחילוק זה במפורש (אך ראה בסיום דבריי על מקור לכך) בדברי רבותינו נ"ע (ויש לחפש), עם זאת דומני שכך אכן מקובל בקרב חסידי חב"ד שהתחום שמותר לחדש בו הוא רק בצדדים העיוניים אך לא בפרשנות, כדברי המערכת.

פירושים עדיף על חידושים

אך גישה זו הינה חידוש גדול, כי בדרך כלל מקובל בקבלה וחסידות הכללית, שדוקא פירושים בפסוקים הריהו תחום שמסור לכולם לדון בזה ולחדש בו, בניגוד לביאורים בצד העיון של הקבלה.

א) ראה מקדש מלך (ה"א ה' ע"א): "ובענין המחדש חידושים בפסוקים ומקדים הקדמות מדברי רז"ל ומדבר קבלה אין בזה עוון כיון שההקדמה אמיתית ומפרש הפסוק עפ"י ההקדמה, אם אותו הפירוש שפירוש בכתוב אמיתי מה טוב ואם אינו אמיתי יהי' הפסוק אסמכתא לאותה הקדמה ... אבל המחדש הקדמה מדעתו אם היא אמיתית והיא על דרך פשטי התורה יברא על ידה ארץ חדשה ואם היא מסודות התורה יברא רקיע חדש ואם ח"ו חידש הקדמה שאינה אמיתית יברא ממנה ארצות שוא ורקיע שוא וגורם להרוג נפשות". הרי שחידש בפירוש קל יותר.

[ומענין מה שמסיים: "ונלע"ד אם חידש שום הקדמה ונסתפק בה אם היא אמיתית אם לאו יאמר בדרך אפשר אבל לא בהחלט, וכן מצינו כמה רבנים שמחדשים איזה דבר בקבלה שאומרים בדרך אפשר ולא בהחלט". ואכן אף רבותינו נשיאנו נהגו לעתים להקדים "בדא"פ" לדבריהם.]

ב) מעין יסוד זה מבואר בחסד לאברהם (לרבי אברהם אזולאי תלמיד הרמ"ק והאר"י, מעין שני עין הקורא נהר כו): "דע כי חידושי תורה יתחלקו לב' חלקים הא' בחידוש פירוש הפסוקים וכיוצא בזה אשר תיבות פסוקים יורה לענין הזה ... וחלק הב' הוא חידוש שאינו כפשוט הפסוק אלא הוא בסוד דרושים כענין חידוש שיתחדש בהקדמת חכמה ... וענין זה יתעלה על ענין הקודם הרבה...".

ג) ונכדו החיד"א (שם הגדולים מערכת ספרים ד ערך דרשות הר"ן) מחלק להדיא כדברי המקדש מלך (ושמא אף לקוח ממנו, כי לשונם דומה): "וזאת לדעת שהדורש לא יחליט הדברים רק בדרך אפשר ויהיו ההקדמות אמיתית שאז אפילו שהפסוק או המאמר לא כיוונו לזה כל שהעניינים יהיו דרך אסמכתא".

ד) בספר של חסיד של אחד מגאוני חסידי פולין הגאון מקאזיגלוב בספרו 'ארץ צבי' על התורה מתנצל בהקדמתו כדברים אלו כאשר מחלק חילוק הנ"ל בין חידושים בעניין שישי לחשוש או חידוש בפירוש שמותר.

דיבורי המתחיל

והנה אף על פי שרבותינו חידשו הרבה בפירושי פסוקים, אך בכל זאת לא ייסדו מאמריהם על פסוקים חדשים רק לעתים נדירות, ואם כן (וכמובן "לא מחשבותיהם מחשבתינו כי כגבוה וגו', אך שמץ מניהו ניתן לנו ללמוד מדרכיהם") הרי כבר אצל רבותינו נשיאי חב"ד שדוקא בתוכן הסוגיית העמוקות חדשו והוסיפו והעמיקו לאין שיעור, אך שמרו על מסגרת הפירוש הפסוק שהנחיל רבינו הזקן.

מאידך אצל צדיקי ואדמו"רי פולין רואים בדיוק ההיפוך, שבדרך כלל מיעטו לחדש הקדמות חדשות ורק השתמשו בהקדמות ורעיונות שקיבלו מרבותיהם, אך כנגד זה הרבו מאד לפרש פירוש מקראות ומאחז"ל. וזה נראה כמעט כעיקר מגמת חידושי תורותיהם עד שהתוכן כמעט נבלע בתוך הפירוש. והדבר צריך עוד תלמוד. ועוד יש לכתוב בזה אי"ה.